אהבה בלי תנאים

להיות שלה

דניאל.

&השעה עשרה לשבע&

_דפיקות בדלת_

הי, לא ציפיתי שתגיעי מוקדם כ"כ. אמרתי בקור.

-למה? לא טוב לך שאני כאן? היא ענתה בלחש.

את יודעת שכן, את יודעת שטוב לי. עניתי שוב בקור, צועד לכיוונה אבל לא טורח להסתכל לה בעיניים

-אז..? על מה רצית שנדבר? היא השיבה וככל שהתקרבתי היא הלכה אחורה, פאק. היא מפחדת ממני.

שבי. עניתי, עדיין לא מסתכל לה בעיניים.

-אנחנו לא יכולים לדבר בעמידה? היא שאלה וידעתי שזה בגלל שבספה היא לא תוכל להתרחק ממני יותר מידי.

לא ירין. אנחנו לא יכולים. אמרתי בטון קצת עצבני אבל אז הוספתי ברוגע.

תשבי, אני לא אשב לידך. אני אעמוד כמה שצריך, רק תקשיבי. היא התיישבה והתחלנו לדבר.

-אני רוצה..

לא לא. אני רוצה. אני מצטער ירין, לא התכוונתי בכלל להגיע לזה.

-זו לא אשמתך, אני מבינה אותך.

מה יש להבין? התנהגתי כמו דפוק, בערך כמו בכל הפעמים שאני איתך.

-מקבלת את הסליחה. אז.. איך בעצם יצאת היום? היא שאלה ברכות.

סתם... ברחתי.. עניתי והתיישבתי לידה, מנסה לא להרחיק אותה.

-אבל למה?

רציתי לדבר איתך, רק אני ואת. לבד. אפילו לא יצרתי קשר עם ליאן, רק בשבילך ברחתי. עניתי והייתי מת לנשק אותה עכשיו. אני רוצה להיות שלה.

-ברחת בשבילי? למה? היא הוסיפה בתמימות שמאופיינת רק לה והרגשתי שאני לא יכול לעצור את עצמי. התקרבתי אליה קצת אבל היא התרחקה שוב.

ככה רציתי. רציתי לברוח בשביל להתנצל. עניתי ישירות, מתעלם מהמרחק שהיא תופסת ממני והתקרבתי שוב אבל היא התרחקה עוד פעם.

ירין אני לא מבין. את רוצה שאני אקום? את רוצה ללכת? התחלתי להתעצבן. לא בגללה, בגללי. שהיא מפחדת ממני

-ל...לא לא, אני לא רוצה ללכת.

סעמק ירין תראי איך את עונה. את מפחדת ממני.

-אני לא מפחדת. היא ענתה ושמעו בקול שלה שהיא משקרת.

אני מצטער ירין. אין בי כוונה לפגוע בך. נשבע.

הייתה שתיקה נורא ארוכה, אף אחד לא דיבר. ניצלתי את זה ולקחתי לה את היד אבל היא לקחה חזרה וראיתי שהיא דומעת. לעזאזל איתי.

ירין... אמרתי, הרמתי לה את הראש בעדינות וניגבתי לה את הדמעות.

ירין. אמרתי שוב, מחכה שהיא תסתכל עליי ואחרי שהיא הסתכלה הבטתי לה עמוק בעיניים לראשונה מתחילת השיחה שלנו.

למה את מפחדת ממני? שאלתי בהכי רגוע שיכלתי אבל היא לא ענתה רק הסתכלה עליי בעיניים אדומות מבכי עם דמעות שממשיכות לזלוג ואני מנסה לעצור אותן.

הפסקתי לשאול שאלות, חיכיתי שתרגע ותרגיש בטוחה יותר ואז...

אז.. חברים וחברות. קוראים וקוראות. אני רוצה לומר סליחה שנעלמתי להרבה זמן פשוט קורים דברים שלא איפשרו לי להמשיך. בכל אופן... החלטתי לפצות ולעשות שלוש פרקים באופן רציף. אז... זה הפרק השני שלי אליכם ומחר בלי נדר יהיה הפרק השלישי. מקווה שתאהבו. יום מקסים.

נ.ב זה שמחר הפרק השלישי לא אומר ששוב אקח הפסקה ארוכה... פשוט זה קטע אחד שחילקתי לשלושה פרקים כי זה דיי ארוך.