אהבה בלי תנאים

בואי נדבר

"לך תזדיין" 

דניאל.

היא מקללת אותי ובצדק כ"כ צודקת, אני כזה עלוב ואפס. יצאתי לסלון רק עם בוקסר משאיר אותה שם עם החולצה והמכנס שלי ואלפי מחשבות שרצות לה בראש, אני ניגש למקרר לוקח שלוש בקבוקי בירה ומסיים את תכולתן תוך פחות מ-10 דק' הבירות נגמרו ואני מחפש משהו אחר לשתות, רוצה לשכוח כמה אני חרא של בן אדם. אחרי שאני שיכור אבל פיקח מספיק לעמוד על הרגליים אני חוזר לירין שבנתיים סגרה את הדלת.

ירין, את יכולה לצאת?

-תעוף מפה

ירין נו בואי נדבר, בבקשה.

-תתחנן עד מחר לא מדברת איתך

אני.. אני בא למכור לה בולשיט שאני בעצמי לא מאמין בו אבל היא משלימה אותה

-אתה מה? מצטער? בן זונה? אולי תנסה עוד דברים לשם שינוי. היא צודקת, אני לא ממשיך לנסות וחוזר למטבח לסיים את החצי בקבוק ערק אשכוליות שהשארתי.

סיימתי את כל האלכוהול שיש למטבח שלי להציע והתחלתי להתנדנד לכיוון השירותים עם הבקבוק הריק ביד, לא חושב על שום דבר מלבד זה שאני רוצה להכאיב לי גם שהכאבתי לה.

ירין.

אחרי שסיימתי לבכות ולהרגיש מושפלת קמתי לסגור את הדלת בשביל שאוכל להתלבש ושלדניאל הזה לא יצוצו עוד רעיונות לראש, מסקרנות הצצתי החוצה מבעד לדלת החדר וראיתי אותו שולק בקבוק בירה, כנראה השלישי כי ראיתי שתיים על האי של החדר אוכל.

+ירין את יכולה לצאת? שמעתי את הקול המחוספס שלו מאחורי הדלת.

תעוף מפה. צעקתי לו בזמן שהדמעות שוב מטפסות בגרוני מאיימות לפרוץ החוצה.

+ירין נו בואי נדבר, בבקשה. הוא ממש התחנן ואני כמעט השתכנעתי אבל לא, לא אפגע ממנו שוב. הספיק לי להיום.

תתחנן עד מחר לא מדברת איתך. צעקתי לו חזרה, שירגיש מושפל כמו שאני מרגישה.

אני... הוא בא לומר, בטח להתנצל אבל לא קונה את החרא הזה נמאס לי ממנו ומהמחשבה שרציתי אותו, שנתתי לו לשחק בי.

אתה מה? מצטער? בן זונה? אולי תנסה עוד דברים לשם שינוי. יריתי לעברו וקיוויתי שזה יגרום לו ללכת ולעזוב אותי בשקט וזה מה שקרה, הוא באמת הלך אבל אחרי 5 דק' של שקט פתאום שמעתי פיצוץ של זכוכיות שכנראה באו מהשירותים כי זה מאוד קרוב לי לחדר. שמתי זריז כפכפים ויצאתי לראות מה קרה.

דניאל.

בקושי הגעתי לשירותים כולי מתנדנד, נאחז בקירות אבל הצלחתי. התיישבתי על הרצפה ושברתי את הבקבוק לידי מחפש עם העיניים את החתיכה הכי גדולה ומתחיל לקרוע לעצמי את היד והבטן לא רואה בעיניים וגם לא שומע את ירין דופקת בדלת ופורצת אותה בשביל להיכנס.

-מה זה דניאל? תפסיק. דיי. ירין צועקת עליי אבל אני לא מקשיב וממשיך, מחפש עוד מקום פנוי.

-דניאל בבקשה דיי אתה שומע אותי? למה אתה עושה את זה. אני עוצר אבל לא עונה, כולי מזיע ומתנשף.

-נו מה אני מדברת לעצמי? סתכל עליי בבקשה.

מה! אני עונה לה עם לסתות הדוקות לא מעז להסתכל עליה, חצי מסוחרר מאלכוהול וחצי מדם שאיבדתי

-שאלתי אותך למה אתה עושה את זה כל הזמן.

בגללך טוב לך? זה בגללך. אני צועק וזורק את הזכוכית שמזמן נהייתה אדומה לכיוון הקיר גורם לה להתפרק לעוד אלפי חתיכות קטנות.

אני אוהב אותך ולא יכול להיות איתך. לא מגיע לי שתיהי איתי, אני מתייחס לבנות כמו לחרא, לא בנוי להחזיק זוגיות. אני ממשיך לצעוק לא טורח להסתכל עליה בכלל בזמן שהיא קמה להבין מגבונים ועזרה ראשונה.

-למה? אתה תמיד חוזר על המשפטים שלך אבל לא אומר למה. היא אומרת ברכות ומנקה את הפצעים שלי אבל אני מזיז לה את היד.

את לא צריכה לדעת מה הסיבה, זה לא קשור אלייך בכלל זה אני הדפוק החולני.

-לא זזה מפה עד שתגיד לי ותפסיק להעיף לי היד תן לי לנקות לך את הפצעים.

                                                                                  המשך יבוא