אהבה בלי תנאים

כאב

דניאל.

שחררי ממני בחייאת ירין. אני אומר בקור ומזיז אותה ממני, אני מודע לזה שאנחנו בבית שלי אבל אני בא לקום וללכת.

-אתה לא הולך לשום מקום. היא ממהרת לקום ולתפוס לי ביד.

-תסביר לי מה הסיפור שלך, אתה לא רוצה אותי אז תגיד אבל דיי לשחק משחקים.

את לא מבינה שזה העניין אני רוצה אותך, אני חושב לעצמי אבל לא אומר כלום. 

לא רוצה אותך אוקיי? לכי, אני מסתדר.

-לא מאמינה לך, אתה מסתיר משהו ואני רוצה לדעת מה.

חלאס ירין אני לא צוחק איתך. אני אומר בכעס ומסתובב בכוונה ללכת.

-תלך יא בן זונה פחדן.

ירין.

אני לא מבינה אותו, למה הוא מתנהג ככה. כבר אמרנו שאנחנו רוצים אחד את השניה, כבר כמעט קרה בנינו משהו אז למה הוא מתקפל.

אנחנו רבים ומתווכחים ופתאום אני שומעת את עצמי אומרת "תלך יא בן זונה פחדן" ובחיים לא עשיתי טעות כמו הטעות הזאתי כי את המהירות שבה הוא הסתובב אני בחיים לא אשכח.

+מה אמרת?! הוא הסתובב במהירות והסתכל עליי במבט רצחני

+אם את אמיצה תחזרי שוב על מה שאמרת. הוא התקרב אליי כל כך צמוד שלא נותר שום מקום לדמיון, תופס את הידיים שלי ולא נותן לי לזוז.

דניאל דיי אתה מכאיב לי. דמעות עמדו לי בעיניים אבל לא היה אכפת לו.

דניאל דיי בבקשה. אמרתי לו והתחלתי לבכות

הוא לא אמר מילה רק שיחרר לי את הידיים, הסתובב והלך. כ"כ שנאתי אותו. ניסיתי להתאפס על עצמי, שטפתי פנים בכיור הלבן-שמנת שיש לו במקלחת ויצאתי החוצה שלוש דק' אחריו ראיתי אותו יושב על הספה רק עם בוקסר שהגוף החטוב שלו חשוף לנגד עיניי ואני מנסה לא לבהות בו בפעם העשירית היום. מלבד זה שהוא יושב ככה הוא נראה רע יחסית, כולו פצוע ושיכור הראש בידיים והוא אפילו לא שם לב שיצאתי מהמקלחת. הסתכלתי עליו לכמה שניות בכאב, פגועה וכועסת והקדמתי לכיוון היציאה מהבית עד ששמעתי אותו אומר. "ירין אני מצטער לא התכוונתי להכאיב לך" הסתובבתי אליו בלי לענות לו ויצאתי מהבית. מבטיחה לעצמי שהוא לא יפגע בי יותר ושאני לא אתאהב בו שוב.

היי אהובים ואהובות שלי מצטערת על הפרקים הקצרים והחסרי תוכן אני פשוט בתקופה לא משהו וגם לא מרגישה טוב, מבטיחה לפצות בקרוב.