חסר רגשות [1]

פרק 4

נקודת מבט סקיילר

בשיעור מתמטיקה לא הצלחתי להתאפק ופשוט נרדמתי על השולחן עד שהמורה המרושעת חבטה בחוזקה על השולחן והעיפה אותי לחדר המנהל.

״זה רק היום השני שלך ואת כבר מעזה להתנהג ככה?״ המנהל לגם מהקפה שלו ונעץ בי את עיניו היוקדות, ״את לא ישנה בלילות ולכן את מרשה לעצמך להשלים שעות שינה בשיעור מתמטיקה?״ הוא המשיך באותו הטון הקשוח.

נאנחתי בעודי מזיזה את רגליי בעצבנות, החדר הזה חם וחנוק מידי שאני מרגישה את עצמי בוערת. הוא צודק, במקום לישון בלילה כמו כל בן אדם נורמלי הלכתי למסיבה, הסתבכתי עם אלוהים יודע מי ולא הצלחתי להירדם אחרי מה שקרה שם.

״אני מצטערת, זה לא יקרה שוב.״ אמרתי בחוסר ברירה.

המנהל לא היה נראה משוכנע, ״עזבי את העניין הזה, אני הסתכלתי על הציונים שלך בבית הספר קודם והורשמתי לרעה, בהחלט יש לך פוטנציאל רב אבל את לא מממשת אותו.״ הוא אמר בעודו מחזיק בכמה טפסים.

השפלתי את מבטי, אף פעם לא אהבתי להשקיע יותר מידי בלימודים. אומנם זה ישמע מפתיע, אבל אוליבר הוא החכם מבינינו, אומנם הוא לא פתח מחברת מעולם, אבל הוא גאון מולד.

״כן, אני יודעת, אני משתדלת לעשות כל מה שאני יכולה.״ משכתי בכתפיי, מתחננת שהוא ישחרר ממני.

״זאת השנה האחרונה שלך, אם את רוצה להיות בקולג׳ איכותי, את צריכה לתת מעצמך לא מאה אחוז, אלא מאתיים, זה מובן סקיילר?״ הוא שאל בנוקשות ואני הנהנתי לחיובי, ״את נשארת כאן לריתוק עד השעה חמש.״ הוא הטיל את הפצצה.

פערתי את עיניי לרווחה, ״סליחה?!״ כמעט צעקתי, ״אני למדתי את הלקח שלי, אני לא ארדם יותר בשיעורי מתמטיקה, אני מבטיחה.״ אמרתי בהתחננות.

״זאת ההחלטה הסופית שלי, שום דבר שתגידי לא ישנה את זה.״ הוא אמר והורה לי עם ידיו לצאת מהחדר שלו.

נשפתי בכעס ועזבתי את החדר. זה ממש לא פייר! זה בסך הכל היום השני שלי פה, הוא צריך לגלות קצת יותר רחמים כלפיי.

השיעור האחרון להיום היה ספרות, אני ישבתי עם לוסי ושתינו נאלצנו לסבול את המורה שמתקדמת ממש קרוב אלינו כשריח צחנה מדיף ממנה, זה מסריח ברמות ואני ולוסי נאלצנו לעצור את הנשימה כל פעם שהיא עברה לידנו.

״אז את נשארת לריתוק עד חמש? קשוח.״ לוסי אמרה לי כשהמורה יצאה לדבר עם אחד התלמידים, למזלנו.

״כן.״ גלגלתי את עיניי כשנזכרתי בשיחה עם המנהל האיום הזה, ״אז כנראה שלא נוכל לצאת היום לסיור בעיירה.״ הוספתי בצער. בינתיים כיף לי להיות בחברתה של לוסי ומאכזב אותי לדעת שאני צריכה לבלות בריתוק הזה במקום להיות איתה ועם חבריה, לוק ודין.