חסר רגשות [1]

פרק 69

נקודת מבט סקיילר

הסתכלתי במשך דקות ארוכות במסך הטלפון שלי שהציג את שמה של ג׳ניפר ואת האופציה לחייג אליה או לשלוח לה הודעה. פחדתי, אני לא אשקר, לא ידעתי מה עלול לקרות במידה ואתקשר אליה, מה אם קאי ירצה שאשאיר את התינוק? מה אם הוא ירצה שאעבור להיות איתו שם?

לא שמתי לב אפילו שהאצבע שלי לחצה על החייג, אבל במיידי זה עבר לתא הקולי, ״היי, ג׳ניפר, זאת אני, אשמח שתחזרי אליי, יש לי הודעה חשובה.״ השארתי לה הודעה בתא הקולי ואז סגרתי את השיחה.

הרגשתי חוסר אונים מטורף, לא ידעתי למי כדאי לי לפנות. כמובן שההורים שלי אפילו לא היו אופציה, כמובן שהחברים שלי בכלל יסתכלו עליי כאילו אני מטומטמת ברגע שאספר להם ששכבתי עם החוטף שלי, אותו אדם שאחראי לכך שכולם דאגו לי וחשבו שאני מתה.

אבל הם בחיים לא יבינו.

״היי, סיס. מה את עושה פה באמצע הלילה?״ שמעתי מאחוריי את קולו של אוליבר וקפצתי בבהלה.

הסתכלתי עליו, שיערו היה פרוע ושקיות מתחת לעיניו. ״מה אתה עושה פה באמצע הלילה?״ התחמקתי והחזרתי לו את השאלה.

אוליבר צחקק, ״את לא מבינה כמה עוקבים חדשים יש לי באינסטגרם! שלא לדבר על כל ההודעות שקיבלתי, אנשים זרים קוראים לי גיבור ושאני מעורר השראה! ובנות פאקינג מתחילות איתי.״ הוא סיפר לי בגאווה וממש הזכיר לי את אוליבר של פעם, לפני שעברנו לכאן ושהחיים שלנו השתנו.

הלוואי שיכולתי כמוהו לחזור לעצמי, אבל עכשיו כשהילד הזה- הילד שיש לי בבטן נמצא, אני לא אוכל בחיים להיות עצמי שוב לעולם.

״את בסדר? את נראית קצת חיוורת.״ הוא התקרב לכיווני ואז קירב את ידו אל מצחי, בודק אם יש לי חום. ״את רותחת! ישנת בכלל?״ הוא שאל בדאגה.

הנדתי בראשי ובלעתי את רוקי, ״האמת שלא הצלחתי לישון כמו שצריך מאז שחזרנו לפה.״ אמרתי לו בטון שקט.

אוליבר הנהן והניח את ידו על גבי, ״בואי ניקח אותך לחדר שלך, תשני קצת.״ הוא לקח אותי בעדינות במעלה המדרגות. אני נכנעתי והלכתי אחריו, באמת הייתי חייבת לישון קצת.

-

עברו כמה ימים.

״תפקחי את העיניים.״ הרופאה אמרה לי ואני עשיתי כמו שביקשה בחשש, פחדתי כל כך ממה שהייתי עלולה לראות ומהעובדה שאני הולכת להיות לבד בזה, נערה בת 17.

עיניי נתקלו במסך שהציג רקע שחור כשמשהו מבצבץ באמצע, משהו לבן.

הרופאה הביטה במסך כמוני, ״זה שק ההריון שלך, הוא עדיין קטן, אבל בקרוב מאוד הוא עוד יגדל. ואני קלטתי שלמרות שזה השבוע החמישי להריון, כבר יש לעובר דופק, זה מאוד מיוחד.״ היא חייכה אליי, אבל לא הצלחתי לחייך בחזרה מרוב כל החששות שהציפו אותי.

״א- אני-״ לא קלטתי אפילו שדמעות זולגות מעיניי.

היא הושיטה לעברי ממחטה, ״עברתי על הטפסים שהגשת לי מקודם, את רק בת 17 ולכן אני מוכרחה לעדכן את הוריך בחדשות הטובות האלו-״

״לא!״ קטעתי אותה והיא הביטה בי בבהלה, ״אני- אני אדבר איתם, בבקשה אל תגידי להם שום דבר בינתיים.״ ביקשתי ממנה בהתחננות.

הרופאה סרקה את פניי רגע לפני שהיא הנהנה בחוסר ברירה.

ידעתי שלא באמת יש לי את האומץ לספר להורים שלי, אני יודעת שבסופו של דבר הם יגלו את האמת וזה יהיה הרבה יותר גרוע.
אבל כל כך פחדתי, פחדתי מהתגובה שלהם, פחדתי שאנשים יסתכלו עליי בעין לא יפה.

החזרתי את מבטי אל עבר המסך, סורקת עם עיניי שוב את השק הלבן. כל הדאגות והחששות פתאום נעלמו וכולי התמלאתי בחום ואהבה. אני לא מאמינה שזה הילד שלי, הילד שלי ושל קאי.

-

סיימתי במרפאה וחייגתי בפעם השמונים אל ג׳ניפר, אבל בכל פעם זה עבר לתא הקולי. ידעתי שאין לי סיבה לדאוג, היא תהיה בסדר, אין לי ספק בכך, בטח קרה משהו לטלפון שלה.

לרגע התחרטתי שלא לקחתי את מספר הטלפון של קאי.
לא דיברנו על זה כי שנינו היינו בטוחים שזה הסוף שלנו.
בטח שלא שיערנו שיהיה לנו ילד או ילדה.

המחשבה על מה שבתוך הבטן שלי שוב גרמה למחשבות להיעלם ולחיוך להציף את פניי.

אני עומדת להיות אמא.

————————-

החלטתי לעלות סיפור חדש והפרק הראשון כבר מוכן, אני אעלה אותו ממש עוד מעט אז תהיו מוכנות.
הסיפור החדש הולך להיות ממש שונה מהסיפור הזה.
אז אני מקווה שתאהבו❤️❤️