חסר רגשות [1]

פרק 12

״אורח הכבוד שלנו.״ שמעתי קול גברי ואני וקאי הסתובבנו. אדם מבוגר עם קמטים וחיוך קריפי קד קידה לקראת קאי וזה גרם לי להרים את גבותיי בתדהמה, כנראה שצדקתי כשאמרתי שכולם משתחווים לו מרוב פחד.

״קונסליירי אדמס, זה כבוד גדול בשבילי להיות כאן.״ קאי אמר, עדיין עוטה את ההבעה נטולת הרגשות שלו.

קאי לחץ את ידו עם אדמס ולאחר מכן, אדמס הפנה את מבטו אליי, ״ומי את? לא ידעתי שלקאי יש בת זוג ויותר מכך, לא ידעתי שיש לו בת זוג כזאת הורסת.״ הוא אמר עם חיוך ולקח את כף ידי, נושק לה בעדינות.

חטפתי את ידי ממנו בכעס, ״כן, קוראים לי-״ התחלתי לדבר.

״זאת עלמה.״ קאי קטע אותי עם שקר, הסתכלתי עליו עם גבה מורמת. ״ואנחנו ביחד כבר חמישה חודשים.״ הוא הניח את ידו על המותן שלי ומשך אותי אליו.

אלוהים אדירים.

אדמס הסתכל על שנינו עם מבט מתרגש, ״אני מאוד מקווה שאתה תזמין אותנו לחתונה.״ הוא אמר ואני נחנקתי, שניהם הסתכלו עליי ואז חזרו לדבר זה עם זה.

״כן, כן, בטח.״ קאי אמר בטון לגלגני, ״אז שמעת מה קרה לניקולאס?״ הוא שילב את זרועותיו ונשען על הדלפק.

״כן, זה היה פשוט נוראי.״ אדמס הניח יד על ליבו והחיוך ירד מפניו, ״אחיך יהיה בסדר, אנחנו כאן בשביל לסייע לך בכל מה שרק תרצה.״ הוא הוסיף.

איזה אח עוד יש לקאי?

״אני יודע.״ קאי אמר ובפעם הראשונה ראיתי בעיניים של קאי סוג של רגש שהוא לא כעס, אבל זה במהרה נכבה והוא שוב חזר להיות קריר ואדיש כלפי כולם.

נפרדנו מאדמס והתחלנו להסתובב באולם, בכל מקום שרק היינו בו אנשים נרתעו מאיתנו או התלחששו, חלק אפילו עזבו. מה קורה כאן? קאי באמת מפלצת איומה אם אנשים מתנהגים כך בגללו.

סרקתי את האנשים עד שמבטי נתקל בפנים מוכרות, הפנים שהיו בתמונה. חייכתי חיוך מנצח, ״הנה הוא.״ אמרתי לקאי והצבעתי אל עבר הבחור שחום העור שישב באחת הכורסאות עם מישהי ונישק אותה, ידו אוחזת בירך שלה.

העיניים של קאי חשכו והוא התקדם אליהם, אני השתרכתי מאחוריו יחד עם השומרים שלו.
קאי כחכח בגרונו והבחור הרים את מבטו וקפץ בבהלה.

״לא, לא, אני לא עשיתי כלום.״ הוא פער את עיניו כאילו ראה את השטן מולו, הוא קם מהכורסא וניסה להימלט אך השומרים של קאי עמדו סביבו עם אקדחים מכוונים.

כמה אנשים שהיו באולם שמו לב וברחו במהירות מהמקום.

״קחו אותו, תענו אותו עד שהוא ידבר ולא משנה מה, אל תהרגו אותו, מגיע לו לסבול לנצח.״ קאי אמר בטון נוקשה ואני נדהמתי. אותו הבחור המסכן התחיל לצעוק לעזרה, אבל כל האנשים שהיו באולם התנהגו כאילו הם לא רואים מה מתרחש, כי כולם מפחדים מהמפלצת.

-

ישנתי בכל הדרך חזור וכשהתעוררתי כבר הגענו, קאי נעלם למזלי והשומרים היו אלה שלקחו אותי אל המחסן המגעיל הזה.

הגעתי לשם והדבר הראשון שעשיתי זה לפתוח את הרוכסן של השמלה החונקת הזאת ובדיוק כשנותרתי רק עם הלבשה תחתונה שמעתי קול. ״סקיילר? הגעתם?״ ותוך שנייה אייזק עמד מולי.

פלטתי צרחה והסתרתי את גופי עם השמלה, ״מה לעזאזל?!״ צעקתי בבהלה.

אייזק מיהר להסתובב, ״אני מצטער, רק רציתי להודיע לך שעוד מעט קאי וג׳ונתן הולכים לאנשהו ואז תוכלי להתקלח בחדר שלי, לאכול משהו נורמלי ולהתלבש בבגדים אחרים.״ הוא הסביר לי כשגבו עדיין מופנה אליי.

מיהרתי להתלבש באותם הבגדים שאני כבר יומיים איתם, ״אתה יכול להסתובב.״ אמרתי בעודי מסדרת את שיערי.

אייזק הסתובב אליי, ״את בסדר? קאי עשה לך משהו?״ הוא שאל אותי בסקרנות והתיישב על הרצפה המאובקת.

התיישבתי לידו, ״לא, בינתיים.״ אמרתי בעודי נאנחת בתסכול, ״אבל זה עניין של זמן, הוא שונא אותי ורוצה להיפטר ממני, אני יודעת את זה.״ נשפתי בכעס.

״כל עוד אני כאן, הוא לא יעשה לך כלום.״ אייזק הניח יד על ידי ותחושת בלבול תקפה אותי.

״כן.״ חטפתי את ידי ונעמדתי על רגליי, מרגישה את לחיי נעשות אדומות. ״אז שנצא לחדר שלך?״ שאלתי אותו, מנסה להתחמק מקשר עין.

״א- כן, כן, ברור.״ אייזק אמר והתחיל לצעוד אל עבר היציאה מהמחסן.

-

הגענו אל החדר שלו, ערימה של בגדים נחה על המיטה וגם צלחת שעליה הייתה פסטה ושניצל. ״כל זה בשבילך, אני מקווה שקאי לא יכעס, פשוט כאב לי לראות שאת צריכה לחיות בתנאים כאלו. ודרך אגב, בואי תשני כאן גם היום, אני אלך לישון במחסן-״ אייזק התחיל לדבר.

הפניתי אליו את עיניי הנדהמות, אפילו לא מצאתי את המילים המתאימות בכדי לתאר את מה שאני מרגישה כרגע.

״הכל טוב? אם את לא אוהבת פסטה ושניצל אני יכול להביא לך משהו אחר במקום.״ אייזק גירד בעורפו.

הסתכלתי אל תוך עיניו החומות, ״למה אתה עושה את זה בשבילי? אני סתם בחורה זרה.״ אמרתי בחוסר אמון.

אייזק שרבב את שפתיו, עכשיו הוא היה זה שנמנע מקשר עין, הוא התקרב אליי בצעדים מהוססים. ״כי אולי אני- קצת-״ הוא גמגם ואני הנחתי יד על חזהו בשביל שלא יתקרב עוד.

״כן, אני יודעת מה אתה הולך להגיד.״ אמרתי. לא הצלחתי לעכל את זה שאייזק בעניין שלי. אבל למה? מה הוא כבר מצא בי?

ואחר כך הכל קרה מהר מידי, הוא התקרב אליי, שפתיו רפרפו על שפתיי עד שהן התנגשו זו בזו, אייזק התחיל לנשק אותי ברכות וידיו אחזו בחמימות בגבי. זה כל כך שגוי, הרגשתי שזה לא נכון לעשות את זה, התכוונתי להתנתק מהנשיקה הזאת עד ש-

״בבקשה תגידו לי שאני מדמיין.״ קול נשמע מאחורינו.