חסר רגשות [1]

פרק 60

נקודת מבט סקיילר

הגענו אל הנמל לאחר יותר מידי זמן, אוליבר הספיק לאבד הרבה דם ולי לא היה מה לעשות בנוגע לזה, אני לא מבינה בכלל ברפואה.

״אתה מסוגל לקום?״ שאלתי את אוליבר ששכב על המיטה ונאנח ביאוש, כל החולצה שלו ספוגה בדם והוא נראה שהוא על סף עילפון. בכל פעם שאוליבר כמעט נרדם אני פחדתי, פחדתי שאני אאבד אותו.

״סקיילר?״ שמעתי קול מאחוריי וקלטתי שזה אחד מהחיילים של קאי. הוא רכן אל כיוונו של אוליבר, ״הדופק שלו חלש, אנחנו ניקח אותו למרפאה.״ הוא אמר לי ועוד שני חיילים נכנסו אל תוך החדר, הם הרימו את אוליבר ביחד ונשאו אותו אל עבר היציאה מהיאכטה.

יצאתי מיד אחריהם ולקח לי כמה דקות להתרגל לאור השמש, הייתי תקועה ביאכטה הזאת זמן רב.
הגענו אל הואן שלהם, אני ישבתי במושבים האחוריים עם אוליבר ועם עוד חייל שניסה לבצע פעולות החייאה.

״בבקשה אל תעזוב אותי.״ אמרתי לאוליבר בבכי בעודי אוחזת בידו בחוזקה.

היד שלו כבר הפכה להיות קרה ועיניו היו עצומות.
הנהג נסע מהר ותוך דקות בודדות כבר הגענו אל בית המלון המוכר, החיילים נשאו את אוליבר והכניסו אותו במהירות אל עבר אגף המרפאה, ״לא יתנו לך להיכנס, תמתיני כאן.״ אחד מהם אמר לי.

״סקיילר!״ ידיה של ג׳ניפר עטפו את גופי והתרגשות מילאה אותי, חיבקתי אותה בחזרה עד שעיניי נתקלו בעיניים הכחולות של קאי ונאלצתי להתנתק מחיבוקה בשביל להתקרב אליו.

הוא בחן אותי עם מבטו בעודו לועס מסטיק.

״הצלחתם עם המשימה?״ שאלתי אותו בתקווה.

חיוך צדדי בצבץ על פניו והוא הנהן, מבלי לחשוב פעמיים חיבקתי גם אותו. גופי התחכך בשלו וכרכתי את זרועותיי סביב עורפו בעוד שהוא כורך את זרועותיו סביב גבי, שאפתי את הריח הממכר שלו רגע לפני שהתנתקתי מהחיבוק והרשיתי לעצמי לנשק את שפתיו הרכות.

״אני בחיים לא הרגשתי מאושר כמו עכשיו.״ הוא ניתק את שפתיו ממני וליטף את עורפי.

״אני שמחה בשבילך.״ אמרתי לו עם חיוך רחב.

״סקיילר?״ שמעתי מאחוריי קול וסובבתי את ראשי.
זה היה הרופא של האגף, הוא היה מוכר לי עוד מהימים שבהם קאי היה מאושפז.

״כן?״ שאלתי בדאגה.

״הוא בסדר גמור, הוא ביקש לראות אותך.״ הרופא אמר ונשפתי בהקלה.

״תלכי אליו, ניפגש אחר כך בארוחת הבוקר, סקיי שלי.״ קאי לחש לי ונשק ללחי שלי רגע לפני שהרופא הוביל אותי אל חדרו של אוליבר.

נכנסתי אל תוך החדר, אוליבר היה מחובר לכמה מכשירים והוא היה נראה חלש במעט, הוא הסתכל לעברי וחייך במאמץ, ״מה שלומך?״ הוא שאל אותי.

״אני זאת שצריכה לשאול אותך מה שלומך.״ צחקקתי והתיישבתי לידו, אחזתי בידו בחמימות ובחנתי את פניו של אחי התאום, ״דאגתי לך מאוד, הרגשתי כאילו אם אני אאבד אותך אני אאבד את החצי השני של הלב שלי.״

אוליבר היה האח הכי טוב שיכולתי לקבל.

״אני יודע.״ הוא הידק את אחיזתו בידי.

״ותודה לך. בזכותך ניצחנו את אייזק, אם לא היית הורג אותו אני- אני הייתי מתה.״ אמרתי לו בהכרת תודה.

אוליבר גלגל את עיניו הירוקות, ״את לא צריכה להודות לי על שהצלתי את החיים שלך, זה התפקיד שלי.״

״אבל אני הגדולה מבין שנינו אני גדולה ממך ב3 דקות.״ אמרתי לו בזעף ואוליבר צחקק כמשועשע עד שהבעתו הרצינה.

״סקיילר.״ הוא קרא בשמי בחשש וגם חיוכי ירד.

״מה קרה?״ שאלתי.

״את זוכרת שמאז שהגענו הם הבטיחו שהם ישחררו אותנו בחזרה אל הבית שלנו ברגע שהם יסיימו את הנקמה שלהם?״ הוא שאל וליבי הלם בחוזקה כשנזכרתי בזה. ״עכשיו כשהם סיימו, את- את רוצה לחזור איתי?״ הוא שאל.

הסתכלתי לי בעיניים ושתקתי.
לא ידעתי מה לומר לו, לא ידעתי מה אני הולכת לעשות.

הראש אומר לי לחזור לבית, אבל הלב אומר לי להישאר כאן.