חסר רגשות [1]

פרק 32

טוב אז לפני שאתן קוראות אני חייבת להודות שהפרק הזה יצא קצת קריפי והזוי אז תהנו אני מניחה😳❤️

נקודת מבט קאי

התעוררתי כשידיי ורגליי קשורות, כל חלק בגוף שלי זועק מרוב כאבים.
ניסיתי לעבור למצב ישיבה אבל לא היו לי מספיק כוחות בגוף בשביל לעשות את הפעולה הפשוטה הזאת.
הורדתי את עיניי מעט אל הצלע שלי ונבהלתי לגלות שהדם שלי מתפשט וסופג את כל חולצתי, מה לעזאזל קרה לי? ראייתי התחילה להתערפל בזמן שסרקתי בזריזות את החדר המוזנח שבו הייתי.
ליבי עצר מלפעום כשקלטתי שפניו של יוג׳ין ממש מול פניי, פנים שהלוואי שהייתי יכול לפרק עכשיו לחתיכות.

חיוך זחוח עלה על פניו, ״לפעמים אני תוהה לעצמי למה אתה בכלל ממשיך לחיות. גם החברה הכי טובה שלך התאבדה באשמתך, גם ההורים שלך נרצחו וגם האקסית שלך, קיארה ההיא זרקה אותך. בסוף כולם עוזבים אותך.״ הוא העלה את כל הזכרונות מהעבר שניסיתי להדחיק.

כשניסיתי לפתוח את פי, לא הצלחתי לומר שום מילה.
הכל בחדר הסתובב לי, כולל פרצופו של יוג׳ין.

״אתה עדיין מושפע מסם ההרדמה, חתיכת אידיוט.״ יוג׳ין התחיל לצחוק בלעג ואני נאבקתי ברצון לעצום עיניים ולתת לסם הזה להשפיע עליי. הזכרתי לעצמי שאני חייב להישאר מפוקס.

״א- אתה-״ ניסיתי לדבר בקושי.

״אני לא שומע אותך!״ הוא המשיך בטון הלעגני והמשועשע שלו.

״הא- האחים של- שלי-״ השתעלתי, הכאב בצלע רק התחזק יותר כשניסיתי לדבר, ״האחים שלי התמודדו עם- עם אנשים מתוחכמים יותר ממך, בשבילם אתה סתם בדיחה-״

״בדיחה?!״ הוא צחק בצחוק רם ומתגלגל, ״עובדה שאתה על סף גסיסה בזכותי! ואתה יודע משהו? אני והחיילים שלי הצלחנו לנקות כל עקיבה, מחקנו כל רמז שעלול להוביל אותם אלינו ואתה יודע מי לימד אותנו את הטריקים האלו? רק אתה.״ הוא ירק את המילים שהכאיבו לי.

אני זה שלימד אותם את כל מה שהם יודעים, לימדתי אותם להילחם, לימדתי אותם לפרוץ, להתגנב, להיאבק, לירות, לרצוח. ועכשיו הם השתמשו בכל הדברים האלו נגדי.

״חתיכת- בן שרמוטה-״ סיננתי מבין שיניי בשקט.

יוג׳ין הרים גבה, ״לא, לא, לא, אולי אתה מתכוון חתיכת גאון?״ הוא צחק שוב וזה גרם לכעס לפעפע בכל כולי, ״בטח אתה לא זוכר למה הצלע הימנית שלך מדממת, אז אני רק אזכיר לך מה קרה אמש. אתה לא הסכמת לתת לי את ג׳ניפר לאישה, אז קיבלת דקירה קטנה.״ הוא סיפר עם חיוך גאוותני ודוחה.