חסר רגשות [1]

פרק 9

נקודת מבט סקיילר

״זאת הוראה מקאי, תקשרו אותה במחסן ואל תתנו לה לאכול שום דבר.״ הילד הקטן אמר והעיף אליי מבט רצחני לפני שהוא הלך.

השומרים הובילו אותי בחזרה אל עבר המחסן הנטוש, הרגשתי שכל תקווה קטנה שהייתה לי מתנפצת, אני לא אצליח לצאת מכאן ומי יודע אם קאי ישאיר אותי בחיים אחרי שיגלה מה ניסיתי לעשות.

״אני אקח אותה למחסן, אני במילא בדרך להדפיס שם את שיעורי הבית שלי.״ שמעתי את קולו של אייזק מאחוריי והשומרים מסרו אותו אליי, בהתחלה הוא אחז בחוזקה בידי וגרר אותי אחריו בתוקפנות עד שהשומרים היו רחוקים מאיתנו ואז הוא הרפה את אחיזתו והביט בי במבט מודאג.

״אתה- אתה הולך לקשור אותי שם?״ שאלתי בטון מאוכזב.

הוא הניד בראשו, ״ברור שלא, אין שם אוויר, אין שם מזגנים וחלונות, זה די עינוי. אז החלטתי לעשות משהו קצת דבילי, את תישני בחדר שלי ואני אשן במחסן ואם ג׳ונתן יבוא לבדוק, אני אשקר לו שאת בשירותים.״ הוא אמר את הדבר שגרם לי להיות בהלם.

״מ- מה? באמת?״ שאלתי כלא מאמינה, בוחנת אותו עם מבט חשדני.

״באמת.״ הוא אמר עם חיוך קטנטן ואני נדהמתי. אייזק היה שונה מאחיו קאי בכל כך הרבה דברים.

״תודה רבה.״ מלמלתי, עדיין מתקשה לעכל את מה שהוא אמר לי. אייזק התחיל ללכת במסדרון הרחב ועלה במדרגות, אני הלכתי אחריו עד שהגענו אל דלת לבנה, הוא פתח אותה עם המפתח ונתן לי להיכנס קודם.

זה היה החדר הכי ענקי שראיתי בחיים שלי, הטלוויזיה הגדולה הייתה תלויה על הקיר, המיטה הזוגית הייתה עצומה והמצעים שעליה היו בצבע שחור עם כוכבים, הנוף חשף את ההרים הגבוהים ובצד שמאל היה חדר אמבטיה מרהיב.

״סקיילר.״ הוא קרא בשמי והפניתי את עיניי אל עיניו החומות והרכות, ״תבטיחי לי שלא תעשי שטויות, יש חיילים ממש מתחת לחלון, אל תנסי לברוח.״ הוא לא איים עליי, הוא הזהיר אותי.

אילצתי את עצמי לחייך ולהנהן למרות שכל מה שרציתי לעשות היה לבכות. הדמעות התחילו לזלוג מעיניי והתיישבתי על המיטה הקופצנית, מנסה למחות אותן מהר לפני שהוא ישים לב.

״אני יודע שזה קשה, אבל הכל יהיה בסדר, עוד פחות מחודש את כבר תחזרי לבית שלך, זה רק עד שנגמור את העניין עם המאפיה של ברזיל ונברח מפה, ככה שאת לא תהווי עלינו שום איום, גם אם תספרי למישהו עלינו.״ הוא ליטף את כתפי בעידוד ואני הנהנתי.

״ל- למה את כל כך נחמד אליי?״ שאלתי בסקרנות, לא מצליחה להבין איזה מניע יש לו.

אייזק נמנע מקשר עין והתחיל לגרד בעורפו, ״עדיף שתלכי לישון, בשעה ארבע בבוקר בדיוק אני אאלץ להעיר אותך ולקחת אותך למחסן.״ הוא אמר לי בצער, ״יש חטיפים, שוקולדים ועוגיות במקרר, אל תתביישי להתכבד ובנוסף, אם את רוצה להיכנס לנטפליקס תלחצי על המקש הזה.״ הוא הצביע על מקש בשלט.

חייכתי חיוך מובך, ״אז אתה הולך?״ שאלתי והוא היסס רגע לפני שהנהן בהסכמה.

״עדיף שכן. יש סיכוי גבוה שג׳ונתן יבוא לבדוק שהכל בסדר איתך במחסן, הוא אומנם בן 13, אבל הוא די מפחיד.״ אייזק צחקק בקלילות למרות שהצלחתי לראות את הכאב בעיניו, הוא לא נהנה כאן. המאפיה, הרציחות והחטיפות לא קשורים אליו.

אייזק העיף לעברי מבט חטוף ואז עזב את החדר, נעלתי את הדלת ונשכבתי כל המיטה.

סרקתי את החדר מעט, היו תמונות מגנטיות על המקרר.
ראיתי תמונה אחת של אייזק עם ג׳ניפר, הם נראו כל כך חייכנים, נזכרתי שג׳ניפר הייתה בסדר בסך הכל, לא נוראית כמו קאי, אולי אני צריכה לתת לה הזדמנות.
הייתה תמונה נוספת של אייזק, ג׳ניפר, קאי, ג׳ונתן ועוד מישהו שלא זיהיתי, שהיה נראה בוגר וחסון יותר מהם.
ואז קלטתי תמונה של אייזק וקאי. פרצופו המתנשא של קאי גרם לעצבים לחלחל בכל גופי.

אולי בשביל לברוח מכאן, אני צריכה להיפטר קודם מקאי.

ולא אכפת לי מה המחיר, אני אעשה הכל בשביל לנקום בבן אדם המחליא הזה.