חסר רגשות [1]

פרק 10

התעוררתי מנקישות על הדלת, קמתי מהמיטה עם עיניים חצי פקוחות ופתחתי אותה. קלטתי את אייזק ופיניתי לו מקום להיכנס, ״השעה כבר ארבע? אני צריכה לחזור למחסן הזה?״ שאלתי ביאוש.

אייזק הניד בראשו, ״השעה כבר עשר בבוקר, אף אחד מהאחים שלי לא כאן, בגלל ש- לא משנה.״ הוא ניער את ראשו. הוא היה נראה מעט מוטרד. ״אז בקיצור, אנחנו יכולים ללכת לאכול ארוחת בוקר, במילא אף אחד לא נמצא פה, אולי רק כמה שומרים בודדים.״ הוא משך בכתפיו.

הנהנתי לחיובי, ״אני צריכה להתארגן.״ אמרתי לו.

״אוקיי, תקחי את זה, קניתי בשבילך כמה בגדים.״ הוא הושיט לי ערימה של בגדים ובמילים אלו עזב את החדר. סגרתי את הדלת אחריו והפשטתי את בגדיי, נכנסתי אל המים החמימים ששטפו את כל גופי ולאחר מכן, לבשתי את הבגדים שהוא הביא לי, חולצה שחורה ופשוטה וג׳ינס עם מעט קרעים בצבע כחול כהה.

יצאתי מהחדר וכמו שהוא אמר לי מקודם, באמת אף אחד לא היה שם. ירדתי במדרגות וקלטתי את אייזק נשען על המעקה, הרשיתי לעצמי לסרוק אותו מעט. שיערו החום היה מסורק לאחור בג׳ל, הוא לבש חולצה שחורה ומכנסיים מחויטים, הוא תחב את ידיו בכיסיו ונראה שקוע במחשבות של עצמו, היו לו עיניים חומות ועצמות לחיים בולטות.

״אז- אני יודעת שזה לא ענייני, אבל איפה האחים שלך? קרה משהו?״ שאלתי בדרך למטבח, מקווה לשמוע שאחד מהם מת.

״זה לא משנה.״ הוא ענה בקצרה.

נכנסנו אל המטבח, אייזק הלך אל הטבח ולאחר כמה דקות, חזר עם צלחת פנקייקים.

״תגיד, אח שלי בסדר?״ שאלתי אותו כשלעסתי את הפנקייק.

״עוד מעט תוכלי לשאול אותו בעצמך.״ אייזק חייך חיוך קטן ואני נדהמתי.

״אתה תתן לי לדבר איתו?״ שאלתי כלא מאמינה ואייזק הנהן. חיוך מרוצה התפרש על פניי והמשכתי לאכול בהרבה יותר חשק.

-

עמדנו מול דלתו של אוליבר, ״אל תעשי שטויות, בסדר?״ אייזק שאל אותי לפני שנכנסתי.

״תסמוך עליי.״ אמרתי, אבל אני בספק אם הוא בכלל האמין לי. פתחתי את דלת חדרו של אוליבר שבמהירות הרים את מבטו אליי, רצתי אליו ומשכתי אותו לחיבוק חזק ומוחץ.

״סקיילר! אני לא מאמין, את בסדר?!״ אוליבר שאל בטון המום והתנתקתי מהחיבוק. אוליבר הניח את ידו המנחמת על גבי, ״זה יגמר בקרוב, אני כאן איתך.״ הוא לחש לי בהרגעה.

חיוך הציף את פניי כשבחנתי את פניו של אוליבר, שקיות היו מתחת לעיניו האדומות וזיפים צצו על פניו, ״התגעגעתי אליך כל כך ואני גם מתגעגעת לאמא ואבא, הם בטח משתגעים מדאגה.״ אמרתי בצער.

״סקיילר.״ שמעתי את קולו של אייזק מאחוריי והכרחתי את עצמי להסתובב אליו, ״תמהרי, הם בדרך לכאן.״ הוא אמר בטון לחוץ ואני נאנחתי באכזבה.