חסר רגשות [1]

פרק 13

ג׳ונתן עמד מולי, המפלצת השנייה במאפיה הזאת.

הוא הסתכל קודם עליי ולאחר מכן על אייזק כשמבט משועשע על פניו בעודו פולט צחקוק מריר. למרות שג׳ונתן היה רק בן 13, גובהו התנשא מעליי והעיניים השחורות שלו היו אפלות ואכזריות, לא תמימות כמו שיש לשאר הילדים בגילו.

״ג׳ונתן, זה לא מה שאתה חושב-״ אייזק התחיל לדבר עד שג׳ונתן קטע אותו.

״אה, אז סתם רצית לבדוק מה הטעם של השפתיים שלה?״ הוא גיחך בבוז, ״נו, תעשה לי טובה. אתה ידעת טוב מאוד שאסור לך לעשות את זה, איך אתה חושב שקאי יגיב כשאספר לו?״ ג׳ונתן שילב את ידיו.

״אני לא יודע.״ אייזק נאנח בתבוסה, ״אל תספר לו, ג׳ונתן, אני מתחנן, זאת הייתה טעות.״ אייזק אמר בטון נסער. הוא כל כך מפחד מקאי שזה לא נורמלי.

ג׳ונתן חייך בגאווה, ״זה ממש יפה שבזמן שאח שלנו הבכור מאושפז אתה מוצא לעצמך זמן לזיין בנות.״ הוא הניד בראשו כלא מאמין.

״סליחה? מאיפה אתה בכלל יודע מה קרה כאן? אתה סתם קופץ למסקנות.״ אמרתי בכעס וג׳ונתן הפנה אליי את עיניו הקרירות.

״אני מת לראות איך קאי הולך לרצוח אותך ואת אח שלך.״ הוא סינן מבעד לשיניו ועיניי נפערו מרוב הלם.

״חכה!״ אייזק עצר את ג׳ונתן רגע לפני שהוא עמד לעזוב את החדר, ג׳ונתן הסתובב ונעץ בנו מבט משועמם. ״אני גם אח שלך, אל תעשה לי את זה! אמא ואבא לא היו רוצים שזה יקרה, הם לא היו רוצים שאנחנו נילחם אחד בשני.״ הוא אמר בטון כאוב והניח יד על כתפו של ג׳ונתן.

מבטו של ג׳ונתן התרכך, אבל כשהוא נזכר שאני שם הוא מיד התהפך וחזר להיות שוב קריר ורשע. ״תעיף את היד שלך ממני, אני אחשוב על זה. דרך אגב, כדאי שעד שעה שמונה בבוקר תחזיר אותה למחסן, ככה קאי יהיה פחות כועס והמוות שלה יהיה מהיר יותר.״ הוא הטיח את המילים הקשות ועזב.

התיישבתי על המיטה, מרגישה כל תקווה מתנפצת בי. ״אני מצטער.״ אייזק אמר ויצא מהחדר גם הוא, נועל את הדלת.

נשכבתי על המיטה, הפאניקה והפחד התחילו לתקוף אותי. מה אני אעשה עכשיו? אייזק סיבך את שנינו, אני ואוליבר נמות עכשיו בגלל הנשיקה המטופשת הזאת.

נקודת מבט קאי

״קאי, הוא התעורר.״ שמעתי קול נשי ופקחתי את עיניי. למרות הסחרחורת שתקפה אותי, רצתי מהר אל החדר שבו ניקולאס היה, הוא היה מחובר לכל מיני מכשירים ועיניו היו נעוצות בתקרה.

״ניקולאס?״ שאלתי בדאגה.

הוא הפנה אליי את מבטו ולאחר מכן חייך, ״אז ניצחנו את הכלבה, אה? בדקת כבר אם קיבלנו את הכסף והחיילים שלה? אני די בטוח שאנחנו נוכל להשתלט על הכל שם.״ הוא אמר בטון חלוש.

הרמתי את גבותיי בפליאה, ״אתה רציני שאחרי מה שעברת זה מה שמעניין אותך?״ צחקקתי. ניקולאס תמיד לקח הכל בצורה קלילה, כאילו החיים הם בדיחה אחת גדולה.

ניקולאס נאנח ואחז בבטנו, שם הוא קיבל את הירייה שלו. ״עובדה שאני בסדר, למה להתעסק בעבר כשהעתיד כזה מרהיב? תבדוק את העניין הזה עוד הערב.״ הוא אמר לי והנהנתי בעודי פולט גיחוך קצר משפתיי. ניקולאס הפנה אליי את עיניו הכחולות והכהות, ״אז מה פספסתי?״ הוא שאל אותי.

״מאיפה להתחיל?״

-

הרופאים סילקו אותי מהחדר בטענה שניקולאס צריך לנוח, בעוד כמה ימים הוא כבר יחזור אלינו. חזרתי אל הוילה שלי יחד עם שומרי הראש שלי וקלטתי את ג׳ונתן וג׳ניפר מפטפטים זה עם זה, ג׳ניפר שתתה שוקו ואני חטפתי מידיה את הספל והתחלתי ללגום ממנו.

״אתה חתיכת חצוף!״ היא התרגזה.

״ניקולאס התעורר.״ בישרתי להם עם חיוך, ״אבל אל תלכו לבקר אותו, הרופאים שם קצת עצבניים.״ גיחכתי.

״אני לא מאמינה! איפה אייזק? חייבים לספר לו על הבשורה המשמחת.״ ג׳ניפר אמרה באושר, פניה קרנו.

״אז זהו שיש לי משהו לספר לכם על אייזק-״ ג׳ונתן התחיל לדבר ונעצר, אני וג׳ניפר הפננו אליו את מבטינו הסקרניים.

״מה?״ שאלתי בחוסר סבלנות.

ג׳ונתן שתק רגע לפני שאמר, ״אני חושב שהוא הלך למחסן לעשות שיעורים.״ הוא אמר לבסוף.

״נו ומה חדש בזה?״ ג׳ניפר שאלה בלעגנות והוציאה מהמקרר חלב, ״עכשיו אני צריכה להכין שוקו חדש בגלל שמישהו כאן חושב שמגיע לו הכל.״ היא אמרה בכעס והעיפה אליי מבט חטוף.

צחקקתי ונשקתי לראשה, ״אני זז לחדר כושר, הפכתי להיות כזה בטטה.״ טפחתי על בטני ועזבתי את המטבח, עליתי במעלית המובילה אל חדר הכושר שבקומה השישית וכשהמעלית נפתחה קלטתי חבורת שומרים מדברים, מבטים מודאגים על פניהם. ״מה קרה הפעם?״ שאלתי ביאוש.

כולם הסתכלו עליי במבטים חוששים עד שאחד מהם פצה את פיו, ״אוליבר, אח של סקיילר, הצליח לפגוע בשלושה שומרים ולברוח מכאן, אנחנו לא מצליחים למצוא אותו עדיין.״

שני האחים האלו מרגיזים אותי כל כך, זה לא הולך להיגמר בטוב. אני קאי סביאנו ופרייאר אני לא, היום מישהו מהם הולך למות כי העצבים שלי הגיעו לשיאם.