חסר רגשות [1]

פרק 33

נקודת מבט קאי

״אתה יודע משהו קאי? זה מאוד משעשע.״ הוא דיבר בעודו צוחק בצחוק לעגני ומריר.

כבר לא הייתי מופתע, התרגלתי לכך שאנשים דופקים לי סכין בגב ללא הפסקה, במיוחד אנשים שקרובים אליי. כבר הפסקתי לייחס לזה חשיבות.
אבל דבר אחד ידעתי וזה שאני לא רוצה למות כרגע ובמיוחד לא רוצה שאייזק יהיה זה שירצח אותי.

״למה עשית את זה?״ שאלתי בקול שקט, מרגיש את רגליי עומדות לקרוס.

אייזק חייך חיוך רחב שחשף את שיניו, ״השאלה הטובה יותר היא למה עד עכשיו לא עשיתי את זה.״ הוא צחקק בבוז והתחיל להתהלך בחדר, העיניים שלו נראו אדומות והוא התנהג כמו מטורף, ההפך הגמור מאייזק שאני הכרתי פעם.

״והתפלאתי איך החיילים המטומטמים שלנו הפכו לכאלו גאונים, נחמד לגלות שאתה עמדת מאחוריהם כל הזמן הזה. לפחות אני יודע שלמדת משהו כל השנים האלו.״ מלמלתי בכוחות האחרונים שנשארו לי.

אייזק גלגל את עיניו, ״מצחיק שגם כשאני מחזיק באקדח אתה מעז לפתוח את הפה שלך עליי, אתה רק לא יודע שלחיצה אחת ואתה כבר לא תהיה איתנו.״ הוא נעצר במקומו והעביר את אצבעותיו על ההדק של האקדח.

ליבי השתולל בתוך חזי, אין לי דרך לצאת מזה.
בפעם הראשונה שאייזק הוא זה שיש לו הרבה יותר כוח מאשר לי, אני הפכתי לשום דבר.

״אם זה מה שיעשה לך טוב ללב, אז לך על זה, תהרוג את אחיך.״ התקרבתי כמה צעדים איטיים לכיוונו.

אייזק נראה מרוצה מהתשובה שלי, ״אתה מבין בכמה דברים אני אזכה אם איפטר ממך? אני אתן את ג׳ניפר ליוג׳ין ואיפטר גם ממנה, אני אחליף את ניקולאס ואהפוך להיות הבוס החדש של המאפיה ואתה יודע מה עוד?״ הוא העיף לעברי מבט ערמומי, ״אני אקבל סוף כל סוף את סקיילר, בלי שום הפרעה.״ הוא ירק לכיווני בזלזול.

הרגשתי את דמי רותח, כאילו כל הכוחות ההם שהיו חסרים לי מגיעים פתאום. מבלי לחשוב פעמיים חטפתי את אקדחו וזרקתי אותו לקצה החדר, גורם לאייזק לפעור את עיניו בבהלה.

״עזוב את האקדח, תשתמש בידיים שלך.״ הפשלתי את שרוולי הספוגים בדם והתכוננתי להכות אותו, מצידי למוות.

אייזק הרים את גבותיו בהתפלאות, ״אתה נכנס לקרב שלא תצליח לצאת ממנו.״ גם הוא הפשיל את שרווליו, עיניו בוערות מרוב זעם ושנאה כלפיי.

העפתי אגרוף ישר אל תוך פניו, אני חושב שזה כאב לי אפילו יותר ממנו. אני חלש כרגע, כל כך חלש.
עוד לפני שאפילו הספקתי למצמץ הוא רץ לכיווני ונתן לי בוקס חזק לעבר הפציעה בצלע שלי, גורם לי להשתטח על הרצפה ולהיאנק.

אייזק התכופף אליי, ״מילים אחרונות?״ הוא שאל עם חיוך מרוצה ואז התרומם על רגליו, מתקדם אל עבר האקדח שלו שזרוק בקצה החדר.

אחזתי בצלע שלי, הגיהנום האמיתי לא היה הכאב, אלא הידיעה שאני הולך להרוס את המשפחה שלי.
ג׳ניפר תתחתן עם יוג׳ין העלוב המזדיין הזה.
אייזק ישלוט במאפיה במקום ניקולאס, שלמרות חילוקי הדעות שלנו ניקולאס היה אח טוב ולא משנה מה היה קורה בינינו הוא בחיים לא היה בוגד בי ואני מאמין שגם עכשיו הוא לא נח לרגע עד שימצא אותי.
וג׳ונתן הוא רק ילד, הוא צריך אותי, הוא צריך מישהו שיהיה שם בשבילו, שישמש לו דמות אב.
וסקיילר? הבחורה הזאת לימדה אותי מה זה להרגיש, הייתי כלב חסר רגשות כבר כמה שנים רבות, שנים שכל מה שהוצאתי לעולם זה שנאה וזעם. אבל היא גרמה לי להרגיש רצוי, גרמה לי להרגיש שיש בי גם צדדים טובים ושאולי יש דבר כזה אהבה.

אייזק חטף את האקדח מהרצפה ואני גלגלתי בזריזות את גופי והתחבאתי מתחת למיטה, מנסה לחשוב כמה שיותר מהר על תוכנית.

״אז אנחנו משחקים מחבואים עכשיו?״ אייזק שאל בבוז ואני ראיתי את רגליו מתרחקות ונכנסות אל חדר האמבטיה.

חשבתי על האחים שלי ועל כמה שהם צריכים אותי.
חשבתי על סקיילר, על פניה התמימות והיפות ועל העובדה שלא הספקתי בכלל להיות איתה, לא הספקתי להכיר אותה באמת.
חשבתי על ההורים שלי, הרגשתי כאילו אמא שלי נמצאת עכשיו איתי ושולחת לי כוחות שיחזקו אותי.
אזרתי את כל הכוחות האלו והתגלגלתי בחזרה אל החדר, התרוממתי על רגליי והתקדמתי בצעדים כושלים אל עבר חדר האמבטיה.

״איפה אתה? חתיכת-״ שמעתי את אייזק מדבר שם ובמהירות סגרתי את הדלת ונעלתי אותו שם.

התעלמתי מהקללות, מהאיומים והצעקות שלו ופשוט יצאתי מהחדר כמה שיותר מהר. לא היה לי מושג איפה הייתי, כל מה שהצלחתי לראות זה את המסדרונות המטושטשים, הלב שלי פעם בחוזקה ואני המשכתי ללכת, מרגיש כאילו זה חלום.

שמעתי טלפון מצלצל והתקדמתי אל כיוון הצליל עד שנכנסתי אל תוך משרד קטן, צלעתי אל עבר הטלפון ואז הקשתי את המספרים, מרים לאט את הטלפון ומצמיד אותו לאוזני.

״הלו?״ שמעתי את קולה של ג׳ניפר.

״ג׳ניפר-״ זה היה כל מה שהצלחתי לומר לפני שהתמוטטתי על הרצפה.