חסר רגשות [1]

פרק 8

נקודת מבט קאי סביאנו

״אני לא מאמין.״ סיננתי ברוגז. ג׳ונתן, אחי הקטן בדיוק התקשר אליי והודיע לי על המעשה המטופש של סקיילר, הבחורה הזאת מתחילה לעלות לי על העצבים, ״תקשור אותה ואל תתן לה ארוחת ערב כעונש, כשאני אחזור אני אטפל בה.״ ניתקתי את השיחה וחזרתי אל הרכב.

ניקולאס תקתק על ההגה בחוסר סבלנות, ״היא עושה בעיות, אה?״ הוא שאל ואני הנהנתי.

״אני אטפל בה אחר כך, יש דברים חשובים יותר שכדאי להתרכז בהם.״ חגרתי את עצמי וניקולאס התחיל לנסוע אל עבר הקאזינו של אחד מהאויבים המושבעים שלנו.

-

הגענו אל המקום בסביבות השעה 00:00. המקום היה מוסתר היטב והיינו צריכים לצעוד בסמטאות למשך זמן רב עד שהגענו אל המבנה.

ניקולאס שלף את מכשיר הקשר שלו מהכיס והתחיל לדבר עם החיילים שלנו, ״תקשיבו לי כולכם, תנתקו את האינטרנט, תיכנסו מהדלת האחורית ורק אחרי שתבדקו שהשטח פנוי, תמקמו את הפצצות. אני רוצה שהן יפוצצו הכל בעוד חצי שעה או שעה כי אני וקאי רוצים להספיק לשוחח עם הכלבה הזאת.״

התקדמנו אל הכניסה, המאבטח קלט אותנו והרים גבה, ״אתם לא ברשימת המוזמנים.״ הוא אמר בחשדנות ובחן את פנינו.

״עכשיו אנחנו כן.״ ניקולאס הושיט לו מזוודה שבה היה כמה אלפי דולרים.

השומר חטף את המזוודה מבלי להסס ופינה לנו מקום.

אני וניקולאס נכנסנו עם ראש מורם כאילו המקום שייך לנו, סרקתי את האזור במהירות.
אנשים רבים נכחו, חלק הימרו, חלק שתו וחלק השוויצו בכסף הרב שניצחו בו.

עלינו במעלה המדרגות והגענו אל הקומה העליונה שעליה היה שלט שעליו כתוב ׳אסור׳ ושלושה שומרים עמדו שם, אקדחים בידיהם.

״תרדו למטה מיד.״ אחד מהם אמר לנו ותוך שנייה ניקולאס שיבת אותו לרצפה. שני השומרים האחרים באו לכוון אלינו את אקדחיהם אבל הצלחתי לחטוף לאחד מהם אותו ולתת לו מכה בראש בעזרת מהקנה וניקולאס העיף את השומר השלישי אל המדרגות.

״בוא, בוא מהר.״ אמרתי לניקולאס והתחלנו להתקדם בצעדים מהירים במסדרון, עד שנתקלנו בדלת שעליה היה כתוב ׳משרדה של אנדריה׳. ניקולאס התפרץ מבלי לנקוש והתחלתי לצחקק בשעשוע כשקלטתי מה אני רואה, אנדריה מתמזמזת עם מישהו.

היא התנתקה משפתיו של הבחור והסתכלה עלינו עם מבט מבוהל, היא הסתירה את פלג עליון גופה החשוף, ״מה אתם עושים פה?!״ היא צעקה בהיסטריה, גורמת לכל הקמטים שלה לבלוט.
אנדריה הייתה בסביבות גיל ה40 והיא אויבת שלנו כבר יותר מידי זמן.