חסר רגשות [1]

אפילוג

נקודת מבט כללית

״אמיליה, מדוע לא סיימת לאכול את כל הסנדוויץ׳ שלך?״ הגננת שאלה בכעס את הילדה שהביטה בה עם עיניה הגדולות והכחולות.

״כי- כי אני מעדיפה חמאת בוטנים ולא נוטלה.״ אמיליה השיבה באכזבה בעודה ממשיכה לשחק עם המזלג.

הגננת הזעיפה את פניה וחטפה את הצלחת, ״חמאת בוטנים.״ היא מלמלה בשקט וברוגז רגע לפני שהלכה משם בעצבים.

אמיליה עקבה אחרי דמותה עם עיניה ונאנחה, היא שוב פעם הולכת להישאר רעבה עד שתגיע לבית ואמא תכין לה משהו טעים, למרות שהיא חושבת שדוד אוליבר הוא טבח הרבה יותר טוב מאמא שלה.

״אמיליה!״ הגננת המעצבנת חזרה שוב ואמיליה הסתכלה עליה בחוסר חשק, שתיהן לא אוהבות זו את זו, זה לא היה קשה לנחש את זה. ״מישהו הביא לך את זה. צירוף מקרים, אה?״ היא שאלה בעודה מחזיקה סנדוויץ׳ מלא בחמאת בוטנים ואפילו אחזה בכמה עוגיות חמאת בוטנים.

״יש!״ אמיליה התלהבה ומחאה כפיים.

הגננת הושיטה לעברה את הכריך ואמיליה התחילה לאכול בהתלהבות, ״אמא שלי היא האמא הכי טובה שיש.״ היא אמרה לעצמה.

אבל זאת לא הייתה אמא שלה שהביאה לה את זה.

מחוץ לדלת הוא עמד שם, מציץ דרך החלון ומסתכל על הילדה שלו, היא הייתה נראית כל כך כמוהו, עם השיער השחור והעיניים הכחולות והיפות האלו, תווי הפנים שלה הזכירו את שלו, השפתיים והאף.
זה כאילו שיכפלו אותו.

כבר מאז שהיא נולדה הוא עקב אחריה, המשיך להסתתר ולשלוח לה הודעות ומתנות נסתרות.

השוטרים עדיין מחפשים אחריו ולכן הוא לא יכל לפנות אל הילדה שלו ואל אהובת ליבו סקיילר שכבר בזוגיות עם מישהו אחר בשם טיילר ובקרוב גם להם יהיה ילד לפי מה שראה.
בהתחלה הלב שלו נשבר, אבל אחר כך הוא הבין שאם סקיילר שמחה אז גם הוא שמח למענה.

הוא עקב אחריהן למשך כל השנים האלו, לא הפסיק אפילו לרגע.
כי הוא אהב את שתיהן יותר מכל דבר.

ניידות משטרה נשמעו וקאי במהרה חבש את הכובע שלו וברח משם, חוזר אל מקום המסתור שלו.

אנשי מאפיה הם לא טיפשים, למרות שהוא ואחיו נתפסו, הייתה להם תוכנית ב׳ והיא להיעלם מהכלא מבלי להימצא.
רק שהתוכנית הזאת קבעה שכל אחד מהם ילך למקום אחר.
אז קאי אפילו לא יודע איפה כל אחד מהאחים שלו נמצא ואם הם בכלל בחיים, הוא לא ראה אותם כבר ארבע שנים, מאז אותו היום בבית המשפט.

הוא הלך דרך הכבישים כשהכובע מסתיר את כל פניו, נכנס דרך החורשה, דרך העצים ואז הגיע אל הבית הקטן שלו, הוא קלט חבילה מחוץ לדלת ולקח אותה במהירות, נכנס אל תוך הבית שלו ונועל את הדלת.

ככה הוא חי את חייו כל השנים האלו, בפחדים ובחששות. הוא קרע את החבילה וקלט את שתי בובות ברבי, הוא שמע את אמיליה מדברת עליהן בלי סוף, אבל טיילר הבן זונה לא הסכים לקנות לה.

קאי חייך והתכוון לשלוח לה את המתנה כשהיא תהיה מחר בגן, הוא חיכה לראות את החיוך הגדול שיהיה לה על הפנים, את ההתלהבות וההתרגשות.

קאי הרצין כששמע לפתע רעש מחדר המקלחת, הוא התרומם במהירות והתחיל להתקדם אל עבר חדר המקלחת. ״מי זה?״ הוא שאל בחשש.

קאי שלף את אקדחו מכיסו ופתח את דלת המקלחת בשקט, מעט נלחץ כשהוא שמע את רעש המים, הוא פתח את וילון המקלחת בזריזות וכמעט לחץ על ההדק וסיים את החיים של הבן אדם שהיה מולו, אך במזל הספיק לא לעשות זאת.

״ניקולאס?!״

—————————————
תהיו מעודכנות כי בימים הבאים אני אקבל החלטה אם לכתוב ספר שני מנקודת מבט ניקולאס או לכתוב סיפור מאפיה חדש ואולי בכלל לכתוב את שני הספרים באותו הזמן שזה כרגע נראה לי הרעיון הכי טוב. אז תגידו לי מה תעדיפו ותעקבו אחריי בשביל ההודעה❤️

וואו! וואו! לא מאמינה שהסיפור הגיע לסופו!❤️❤️‍🔥❤️
אני כל כך מתרגשת לעלות את הפרק האחרון!
אני לא מאמינה שבילינו כאן ביחד חצי שנה!
חצי שנה של אהבה, מתח, בהלה, פחד, רומנטיקה, צחוק, קיטשיות והלם.
אני רוצה להודות לכל אחת מכן.
לא היה יום שלא קראתי את התגובות שלכן והתרגשתי!
בלעדיכן לא הייתי מגיעה עד לכאן!
אני רוצה להודות על 60 אלף צפיות מדהימות, על 4 אלף מצביעות מושלמות!
זה באמת לא מובן מאליו.
תמיד היה לי את החלום הזה לכתוב ושמישהו יקרא את זה.
וניסיתי כל כך הרבה פעמים לכתוב ולנסות, אבל שום דבר לא יצא טוב ותמיד פרשתי כבר בפרקים הראשונים.
אבל כאן קרה מן קסם כזה.
קסם שגרם לי להתחבר קשות לדמות של סקיילר ואפילו יותר לדמות של קאי (ובטח שלאחים שלו)
אז חפרתי יותר מידי.
אוהבת את כולכן!
נתראה בפעם הבאה, קתרין🤭❤️‍🔥