חסר רגשות [1]

פרק 38

נקודת מבט סקיילר

אכזבה זאת מילה קטנה לעומת מה שבאמת הרגשתי, איך הייתי עיוורת לכל הסימנים והרמזים שהיו לי מול העיניים? זה היה ידוע שקאי הולך לפגוע בי, תמיד הייתה לי תחושה שזה יקרה בסופו של דבר.
אבל לא חשבתי שאני אקח את זה בצורה כל כך קשה, לא חשבתי שהלב שלי ירמס ככה.

בינתיים אני יושבת במושב האחורי במכונית של ג׳ניפר, היא יושבת במושב הנהג ולידה יושב אוליבר, אחי התאום. קצת היה לי מוזר לראות את כל הפלרטוטים שלהם והרמזים הקטנים והרומנטיים ובמיוחד לראות שאוליבר, האח הפאק בוי שלי, פתאום הפך מסטוציונר לאוהב.

אבל בסך הכל שמחתי בשביל שניהם, אלו היו שני האנשים היחידים שנשארו לי כרגע. אבל אני לא יכולה לומר שלא קינאתי, שבזמן שהם אוהבים זה את זה, קאי מתייחס אליי כאילו אני שום דבר, כאילו חזרנו להיות זרים.

המכונית נעצרה והתנערתי מהמחשבות שלי, ״הגענו!״ ג׳ניפר הכריזה בקול רם ודוממה את המנוע.

יצאנו מהמכונית והתקדמנו אל עבר הבר, נכנסנו אל המקום הקטן והנחמד. ״אז בעצם, זה המקום היחידי שהמשטרה לא מגיעה בשביל לחטט, ככה שאני די מוגנת פה.״ ג׳ניפר סיפרה לשנינו והיא ואוליבר המשיכו לדבר זה עם זה.

אבל אני המשכתי לשקוע במחשבות האלו על קאי ועל כמה שאני רוצה להתייפח ולבכות, אולי אפילו לשתות כמה שוטים של אלכוהול כדי לשכוח מהכאב הזה.

״אני אלך להזמין לנו כמה משקאות.״ אוליבר אמר והתחיל ללכת אל עבר הברמן.

״סקיילר, תפסיקי.״ ג׳ניפר אמרה לי לפתע ואני הסתכלתי עליה במבט אטום.

״מה?״ שאלתי בבלבול.

״אל תקחי ההתנהגות של קאי באופן אישי, אני רוצה לספר לך משהו.״ היא התיישבה על אחת הכורסאות והורתה לי לשבת לידה, ״קאי תמיד היה קריר ומגעיל לכל האנשים, אבל הוא בחיים לא התנהג אליי כמו שהוא התנהג אליי בימים האחרונים!״ היא סיפרה לי בטון המום, ״ואז פשוט הבנתי שמאז שהוא התעורר במרפאה הוא הפך לבן אדם שונה, זה כאילו שהוא פתאום איבד כל רגש. אבל אני מאמינה שהרגשות האלו עוד יחזרו אליו, אנחנו פשוט צריכות למצוא דרך לעשות את זה.״ היא הניחה את ידה על כתפי בעידוד.

נאנחתי בכבדות, ״ועד אז אני צריכה להיות שק החבטות שלו?״ שאלתי בטון נפגע ועיניה של ג׳ניפר התעצבו, ״ג׳ניפר, בחיים לא פגעו בי ככה כמו שקאי פגע ולמען האמת נמאס לי, כל הימים האלו שהוא היה חסר הכרה לא הפסקתי לבכות, להתחנן שהוא יתעורר ושהוא יהיה בסדר. אז זה היחס שמגיע לי?״

ג׳ניפר רכנה אליי וחיבקה אותי, ״אל תבכי, סקיילר.״ היא אמרה לי בשקט וברוגע.
אפילו לא שמתי לב שבכיתי.

״זה פשוט מכעיס אותי כל כך ואת יודעת משהו? אני לא כועסת עליו, אני כועסת על עצמי.״ התנתקתי מהחיבוק בשביל למחות את דמעותיי, ״אני כועסת שבכלל הרשיתי לעצמי להתאהב בו.״

עיניה של ג׳ניפר התרחבו, ״להתאהב?״ היא שאלה בלחש.

לא האמנתי שאמרתי את זה.
אבל כנראה שזאת האמת, אולי אני באמת אוהבת אותו ואולי זאת הסיבה שהיחס שלו מכאיב ללב שלי.
אבל אני שונאת את עצמי על זה, על זה שהסכמתי לעצמי להיפתח בפניו ולפתח אליו רגשות חזקים.

אולי אייזק צדק כל הזמן הזה.

״הכל בסדר?״ אוליבר התיישב וסרק את פניי.

אני מיהרתי להנהן, ״בואו פשוט נחזור לבית מלון, אני לא מסוגלת להישאר כאן.״ ביקשתי מהם בהתחננות.

״אוקיי.״ ג׳ניפר אמרה ללא היסוס והתרוממה על רגליה, מסדרת את שמלתה.

״יש מישהו בדלת האחורית שרוצה לדבר עם שניכם.״ הברמן התקרב ואמר לאוליבר ולג׳ניפר, שניהם נראו מבולבלים.

״אוקיי.״ ג׳ניפר אמרה בחשדנות ואז התקדמה יחד עם אוליבר אל המטבח, שניהם מחזיקים ידיים וגורמים למצב רוחי טיפה להשתפר.

חיכיתי להם על הכורסא עד שהרגשתי שמישהו חוסם בחוזקה את פי בעזרת בד, ניסיתי לצרוח ולהשתחרר מהאחיזה, עד שידו השנייה חסמה גם את צווארי וגרמה לאוויר שלי להיחסם.
הרגשתי שאני בסיוט אחד גדול.
האוויר נחסם והרגשתי שקשה לי לנשום, ראייתי התחילה להטשטש והבנתי שהבד מכיל סם הרדמה.

״חלומות מתוקים.״ שמעתי במעומעם רגע לפני שאיבדתי את הכרתי.

———————

זה היה פרק ממש קצר וקליל, הפרק המעניין יותר יעלה היום בלילה❤️‍🔥😏