צלקות על הגוף

אין דרך חזרה הביתה

רוזי התעוררה בעדינות,החזקתי בידי כוס עם מים קרים,היא ממצמצת עיניים ואני שם לב לכמה שהיד שלי לא מפסיקה לרעוד,אני בולע רוק,מרגיש כאילו זה עוד אחד מהחלומות שלי שאני חולם עליי,רק שהפעם זאת לגמרי המציאות.
היא עדיין לא בפוקוס מלא,בגלל החומר המרדים היא טיפה בסחרחרויות.
״איפה אני״ היא אומרת כאילו לעצמה,אני יורד אליה מול פניה ומתכופף למולה היא יושבת עם הגב לקיר והרגליים ממולה לאורכן,היא מסובבת את הראש ״אני לא מרגישה טוב״
אני בודק לה חום שם לה יד על המצח,האצבע שלי חמה משמע שיש לה חום
היא רועדת כל הזמן הזה ואני לא שמתי לב שהיא נמצאת בתוך קומת אדמה בחורף עם גופיה אבל אני זוכר שהיא יצאה עם הגקט שלה,אני יוצא מהחדר מהר ונועל אחרי,עולה למעלה לרכב ובודק אם הגקט אולי נפל לה ברכב,אחרי שמצאתי אותו במושב האחורי רצתי אליה במהירות,אולי היא התעוררה לגמרי אבל כשנכנסתי לחדר היא עדין היתה בהזיות.
אני שם לה את הגקט והיא נותנת לי,היא מרשה לי לעזור לה.לגעת בגופה העדין והחיוור ולא מתנגדת בכלל
היא נשכבה על המזרון ועוצמת עיניים בכוח.
אני משאיר בצד את הכוס מים
״הראש שלי מסתובב,בבקשה תעזור לי״ היא מתייפחת בבכי
הלכתי להביא לה שמיכה והשכבתי אותה על המיטה,ידעתי שהיא לא מסוגלת לשתות מים ולקחת כדור,היא בקושי היתה מסוגלת לדבר,כנראה שמעון שם לה בכוונה המון חומר מרדים שעכשיו עשה לה סיוטים והזיות,אף אחד הרי לא רגיל למינון כזה חזק.
השכבתי אותה לישון,שמתי עליה את השמיכה ושמתי על המצח מטלית עם מים חמים שיוציא ממנה את הזיעה ואת החום.
״תקח אותי הביתה״היא לוחשת בשקט.
עיניה עצומות והיא רועדת מתחת לשמיכה.
הלוואי,אמרתי לעצמי. הלוואי שהייתי יכול לקחת אותך הביתה
כל מה שאני רוצה זה שתהיי מוגנת בבית שלך.