צלקות על הגוף

חסר מנוחה

מאז החטיפה לא יכולתי לישון,לרוזי היה אתמול חום 39.4 אני לחוץ,אני לא יודע איך לעזור לה,היא כזאת שברירית ועדינה אני מפחד כל פעם שיכול לקרות לה משהו.
אני לוקח עליה לגמרי אחריות,אני לא רוצה ששמעון בוריס או טל יתקרבו אליה,אז אני דואג כל יום לבקר אותה ולדאוג לה.
בלילות אפילו,בשעות הקטנות של הלילה,אני כבר מאתמול לא נסעתי הביתה אני מכריח את עצמי להישאר במועדון בשבילה,להיות קרוב אליה ולדאוג לה.
כבר ראשון בבוקר והחטיפה היתה אתמול בצהריים,
מאז רוזי באותו המצב כבר 24 שעות שהיא ישנה,בוכה וסובלת מכאבי ראש,אני מתפלל שמתישהו החום ירד לה,אני באמת שוקל לא להסתכן ולקחת אותה לרופא עד ששמעון נכנס למשרד בעצבים,טל ובוריס מאחוריו ״הבוס מבקש להעביר את רוזי עוד חודשיים אליו״
אני המום.
אני לא יכול לזוז.
אני מעכל את מה שהוא אמר עכשיו,זה בחיים לא קרה.
בחיים לא קרה שהבוס מבקש בחורה מהמועדון,עכשיו הכל היה נראה לי מוזר,הוא ביקש רק את רוזי אחרי שכבר המועדון מלא בבנות ולמה היא כזאת מיוחדת שהוא רוצה להעביר אליו בת?הוא רוצה שתהיה לו זונת מין מהצד?
דבר אחד אני יודע בטוח,לא תהיה שום העברה!
רוזי לא יוצאת מהטווח ראייה שלי.
״אין דבר כזה,אני רוצה לדעת למה״ אני פוקד וקם מהכיסא העיניים שלי עייפות מאוד ואני מנסה לשמור על שיווי משקל
טל אומר בקול ערמומי ״מה זה אין דבר כזה?רוזי עוברת עוד חודשיים לבוס הגדול,הוא ביקש אותה״
״נחיה ונראה״ אני צוחק בעצבים
״למה אתה כל כך מגונן עלייה?״ טל מסתכל עלי בעיניים חקרניות ״מה קורה רועי אתה רוצה לספר לנו משהו?״ הוא מסתכל לצדדים אל בוריס ושמעון ״אנחנו מקשיבים״ הוא אומר שוב.
״תשמע,אני לא אגיד את זה שוב ! פעם אחת אני אגיד ויכנס למוחות הקטנים שלכם עד סוף חייכם!״ אני מרים את הקול וצועק בעצבים שבחיים לא הכרתי בעצמי ״זה המועדון של אבא שלי!הוא העביר את כל הבעלות אלי!אז אם אני מחליט משהו על המועדון שלי זה יקרה!ואם אני מחליט שמשהו לא קורה בשום פנים ואופן אז זה לא יקרה!ואני שם זין על הבוס שלכם שהוא כבר עולה לי על העצבים״ אני עוצר כדי להתנשף
״אתה לא נראה טוב רועי ״ שמעון אומר.אולי נדבקתי מרוזי.
״תמסרו לו שאין דבר כזה להעביר אליו בנות,הבנות לא יוצאות מפה עד שאני מוצא להן אוליגרך מתאים״
אני יוצא מהמשרד שלי ועולה למעלה לעשן,את השעה האחרונה אני מעביר בשתיית ויסקי ועישון מריחואנה שאולי תרגיע אותי.
אני יושב בחוץ,מזג האוויר סגרירי ואני תוהה אם רוזי סובלת,אם היא צריכה משהו,אני רוצה להיות שם בשבילה.
אני יורד למטה למחתרת ונכנס לחדר של רוזי ומוצא את טל בתוך החדר עם הזין שלו בחוץ רוכן אל רוזי בכוח כשהיא נראת סובלת וחסרת מודעות למה שקורה.
אני נותן לו מכה חזקה עם הרגל מעיף אותו על הקיר וחונק אותו,הוא מחרחר לעזרה ״באיזה קטע?????״מה אתה חושב שהם הזונות שלך שאתה יכול לעשות מה שבא לך איתן?״
אני מרביץ לו בפנים,כאלה ועוד כאפה אגרופים בלי סוף יוצא לי דם מהפה ומהאף ״אני פאקינג לא סובל אותך יחתיכת קוקסינל״
רוזי קמה מולי,חלשה קולה ורועדת ״תעזבו אותי!״
היא מסתכלת על החדר הפתוח ויוצאת משם בריצה,בכל הכוחות שהיתה יכולה לאסוף.
אני בועט לו בביצים בפעם האחרונה וחוזר לרוזי ,היא מבוהלת,מסתכלת על כל המחתרת בסיבובים,מנסה לחפש דרך יציאה ולא מוצאת.
אני רץ אליה ומחבק אותה מאחורה
היא נופלת איתי ,אנחנו נופלים על הרצפה מחובקים,היא נותנת לי לחבק אותה,והיא מתפרצת בבכי.
״אני זוכרת אותך מהבית ספר רועי״ היא אומרת לי בקול חלוש ומסתובבת אלי כדי שאני אוכל לראות את פניה.
היא זוכרת אותי.