עד שנבנה לנו בית

414 13 2
                                    

רוזי-נקודת מבט של שבוע אחריי-
הבטחה שלא נאמרה שמרה על המצב המאוזן שלי , הבטחה שראיתי בעיני רועי,כל פעם שטל מגחך לעברי או מתנהג אלי בזלזול,אני צריכה להזכיר לעצמי את השיחה עם רועי לפני שבוע.
ביום ראשון הזה כבר אחגוג פה שבועיים,שבועיים של גיהנום מתמשך.
היום יום חמישי,קמנו לבוקר של התארגנויות להופעה,לפני שבוע הייתי כמו זומבי מחוסרת הכרה אחרי ההופעה הראשונה שלי ונעדרתי מההופעה בשישי.השבוע רק היום יש הופעה למזלי,השבוע הזה היה אינטנסיבי וקשה,רועי רוב הזמן לא נמצא איתנו ואני תוהה איפה הוא כשהוא לא פה,הוא חזר לזיין את גברת ציצים גדולים?הוא מצא מישהי חדשה למרוח את הזין שלו עליה?
הוא יבוא איתה שוב כמו שבא איתה לפני שבוע?הוא יראה אותי רוקדת?
החדר שלי התחיל לתפוס צבע,ביקשתי מטל שיביא לי עוד ספרים ועכשיו יש לי ערמה של עשר ספרים שמעבירים לי את הזמן,כי הוא עדיין לא סומך עליי ולא נותן לי להיות בלי השגחה בחדר נוחות עם מיה,אנאל עזבה אותנו והועברה לאוליגרך שלה,והמקום ממש מרגיש בחוסר שלה,הבנות בקושי מדברות איתי , במיוחד לא מיה,שאני חושבת שעכשיו מאוד בדיכאון כי החברה הכי טובה שלה עזבה אותה לטובת ״עתיד״ יותר זוהר,בתחת שלי,היא כנראה הולכת להיות הזונה הקטנה של איזה גבר עשיר ודפוק.
על השידה מנורה חדשה בגלל ששברתי את המנורה הישנה וניסיתי לחתוך את עצמי עם הזכוכית,זה היה מאוד קשה לשבור אותה בגלל שהיא מיוחדת ועטופה במין בד מוזר,ברגע שהצלחתי להפציץ אותה לא הססתי לשנייה והרמתי שבר זכוכית גדולה והעברתי אותה בקו אחיד לכל אורך היד שלי,מספיק כדי לגרום לי לדמם ואולי לאבד הכרה,אבל ממש לא מספיק בשביל שאני באמת אוכל לגרום לעצמי להתאבד,אני לא עד כדי כך מפגרת.עדיין נשארה בי לוח לחימה,אני פשוט מנסה לשגע את טל ותאמינו לי שזה היה שווה את זה.
טל רתח מזעם וחבש לי את היד בעצבים,כל הזמן מלמל כמה אני זונה מטומטמת.
אמרתי לו שאני אהפוך להיות סיוט ,הזהרתי אותו.
שיתמודד עם ההשלכות
עכשיו החליפו לי למנורת לד כזאת שפשוט נראת כמו פלסטיק חסרת תועלת
אוי...איזה חבל,כאילו שלא אנסה להתאבד בעוד דרכים יצירתיות אחרות.
לצערי חזרתי לאכול,עברתי מספיק חרא ביום ראשון ושני כשבדיוק התעוררתי מההתאוששות של העירוי,טל המניאק התעלל בי והכניס לי אוכל בכוח.
הבחירה שלי היתה או לתת לו להתעלל בי בכוח או לאכול בכוחות עצמי.
ואני ממש לא אתן לו את ההנאה לדחוף לי נקנקיות לפה בכוח,אני לא יודעת מה הקטע שלו עם המאכל הזה.
הרופא הגיע שוב לביקורת אתמול ביום רביעי,אני שוקלת 42,ירדתי אשכרה 12 קילו מאז שאני פה,שבועיים שלמים שירדתי 12 קילו,אני רואה את העצמות שלי כשאני מחליפה את הסט תחרה שטל הניח על המיטה שלי.
סט תחרה בצבע שמנת,שעוד יותר מבליט עד כמה אני חיוורת ומותשת
רועי נכנס אל חדרי ומשתתק כשבוחן אותי מכף רגל ועד קצה השיערות שלי,הוא מחייך בעייפות ובולע את רוקו.
״אני מקווה שאת מרגישה טוב״
״אני אהיה בסדר״ אני עונה באדישות
אני מתקרבת אליו ורואה את הפד המוכר שבו מרוח החומר הרדמה,
אוי אני לא מאמינה שככה התרגלתי לשגרה הזאת
אני חוטפת לו מהיד ושמה אותי בתוך הנחיריים שלי,בדיוק כמו שעשיתי כששנינו היינו ברכבר שלו אחרי שניסיתי לברוח,כי אני מעדיפה לחיות בעולם חשוך ולחלום מאשר להתמודד עם המציאות האיומה שלי.
אני מרגישה איך העפעפיים שלי נהיים כבדים ושוקעת לתוך אפלה ישר לתוך זרועותיו של רועי,חום גופו מרכך אותי לפני שאני נופלת לתוך הגהנום.
אני מתעוררת לתוך הספה הרכה שבמועדון,טל רוכן עליי ומצמיד מגבת לתוך ראשי,תמיד ההתעוררות אחרי החומר הרדמה גורם לי לכל מיני תופעות לוואי,והם כבר מתרגלים לעובדה שאני גוש בשר מאוד שברירי וחולה.
הוא רואה שאני מתאבקת בו כשאני מתעוררת וחוזר לשבת בקור רוח.
״הכנתי לך צלחת אוכל״
״אני לא רעבה״ אני מסננת ומתיישבת ברגליים כושלות
״את חייבת לאכול רוזי אל תנסי אותי!״ הוא מתעצבן והורידים בצווארו נמתחים
״אני לא מסוגלת אני אקיא ״ אני אומרת,עייפתי כבר מלריב ולהתווכח איתו ואני בוחרת להיות כנה.
כל השבוע הזה עבר עליי נוראי,אחרי השביתת רעב לא הייתי מסוגלת לגעת באוכל כמו שפעם הייתי אוהבת,הזכרונות של הרעב החזירו אותי לילדות שלי ובגלל כל הפלשבקים האלה קשה לי לחזור לאכול בצורה נורמאלית,אולי אני מפתחת בלומיה או הפרעת אכילה אחרת,אבל זה טוב ,כל עוד אני רק אשן במיטה וידאגו לי לפגישות עם הרופא,אני אוהבת את מה שמזריקים לי לתוך הורידים,זה נותן לי הרגשת ריקנות
ואני מעדיפה לא להרגיש כלום על פני כל הרגשות המזדיינים שעכשיו אני מרגישה-אכזבה,כעס,עצבים,התחרטות ואפילו פאקינג אהבה,הרגש הכי מחורבן עלי האדמות.
ועוד שהרגש הזה פלש לי לתוך הגוף בזמן שאני אמורה לשנוא את הבן אדם שמחזיק אותי בשבי בניגוד לרצוני!
״תנסי לאכול,אפילו אם זה קצת״ רועי מגיח מאחוריי,כאילו באורח פלא המחשבות שלי זימנו אותו .
הטון שלו לא קשוח,הוא פשוט עייף ומתוסכל מהמצב שבו אני נמצאת כנראה.
עשיתי לו שבוע רע,למרות שהוא לא היה איתנו הרבה.
הוא מביא לטל כוס אספרסו שכנראה הכין לפני רגע אם רק הייתי מסתכלת לכיוון הבר.
קריסטינה ומיה מדברות בנעימים על קדמת הבמה.אני כמובן תמיד הבעייתית והאחרונה שקמה.
״אם אני אכניס משהו לפה אני אקיא״ אני אומרת בקול צרוד,אני באמת לא רעבה,אין לי איך להסביר את המצב שלי.
״את רוצה שאכריח אותך שוב?חשבתי שסיימנו עם החרא הזה של הילדה המורדת״ טל אומר בנוקשות ולוגם מהקפה,רועי עומד לידו.
אני מגחכת בציניות,אני לוקחת ביס קטן מהכריך רק כדי שישתקו וינסו למצוא נושא אחר להתעלק עליו.
אני לועסת לאט,כדי למנוע מעצמי להקיא ומסתכלת ישירות לתוך העיניים של טל ״מרוצה ?״
״ילדה טובה״ הוא עונה לי בחיוך רשע ומכוער,ניכר על פניו ששינה לא היתה החברה הטובה שלו אתמול,או כבר שבוע...אם כל מה שחוללתי פה.
אני מנסה לא להסתכל על רועי,אפילו לא טיפה לכיוונו.
אני שותה את כל הבקבוק מים שהיה מונח על השולחן,מסיימת את כולו בבת אחת,רועי בטלפון עסוק בהתכתבות קדחנית וטל מעשן ובוהה במיה כאילו היא אל יוונית שהרגע ירדה מהשמיים.
כאילו שהיא אי פעם תסתכל עליו בצורה כזאת.
החוסר של אנאל מורגש,בגלל זה שקעתי עוד יותר לדיכאון.
״אולי תנסי לפחות לאכול רק חצי מהכריך?״ רועי שואל אותי בתמימות,אני מסתכלת עליו ובוחנת אותו,חולצת הפולו הלבנה שלו פתוחה ב2 כפתורים למעלה ומראה חזה שרירי ושזוף,שערות אחדות צצות משם.הוא לא גילח את הזקן שלו המון זמן ונראה מאוד מותש.
הוא בתמורה חוזר לטלפון אפילו לא מחכה לשמוע את התשובה לשאלה שלו.
אני נושפת אנחת תסכול ולוקחת שתי ביסים והבטן שלי מרגישה כבדה בטירוף,רועי וטל הולכים לבר ומדברים
אני מרגישה כאילו הכל כבד עליי,אני שוכבת על הספה ונותנת לעיניים שלי להסגר מעצמן.
ליטופים עדינים מעירים אותי והבל פה חם ונעים,אני פוקחת את עיני,רועי רוכן עליי כשאני עדיין שוכבת על הספה,זרועו החסונה מונפת לעברי בודקת את המצח שלי ומזעיף פנים,הוא לא אוהב את מה שגילה עכשיו.
״פאק רוזי יש לך חום״
אני מהנהנת חלושות,קשה לי לדבר.
״מה אני אעשה איתך תגידי לי ״
״תקח אותי הביתה״ אני לוחשת
הוא מתקרב אלי כל כך שאני אמורה להרתע לאחור,אבל במקום זאת אני רק רוצה שיתקרב אלי עוד ועוד,שיכנס לי פאקינג לתוך הגוף מבחינתי,כל עוד הוא ישאר קרוב אלי.
הוא לוחש כל כך עד שאני מרגישה את הבל פיו מדגדג על האוזן שלי.
״אני לא אוכל להחזיר אותך לבית שלך,אבל דבר אחד אני יכול להבטיח לך,אני זה שיבנה לך בית,שבו תרגישי בנוח ובאהבה ומוגנת,אני אהיה לך לבית.״
לוקח לי כמה שניות להבין את משמעות המילים שלו,הוא מבטיח לי שהוא יהיה הבית שלי,העתיד שלי.
וכל מה שאני מצליחה להוציא מפי היא אנחת שווא כל כך גדולה לפני שאני חושבת על המילים שיוצאות מפי,אבל הן פשוט יוצאות מעצמן
״אתה מבטיח ?״ אני עונה חלושות,מסתכלת עליו בהערצה כל כך גדולה שאני מפחדת לרגע שהוא יפרש אותה כחולשה וינצל את זה נגדי,אי אפשר להסתיר את האהבה שלי לגבר הזה,כל הדברים שהוא אמר לי,כל העמדות פנים שלו,והמשחקי אש וקרח שלו,יום אחד שונא אותי יום למחרת מבטיח לבנות לי בית?כל הדברים האלה שהוא עושה לי,גרמו לי ליפול על הברכיים ולהתאהב בו,פשוט ככה.
הוא החולשה שלי.
״אני מבטיח לך...רק עוד קצת זמן תסבלי בשבילי,עד שנבנה לנו בית״
****************
רועי -נקודת מבט של שבוע לפני
היא החולשה שלי
הפצע הפתוח שלי
ואני מוכן לעשות בשבילה הכל ובשביל זה אני צריך להיות חד ולהתחיל לממש את התוכנית שלי.
במוצאי שבת הגעתי הביתה מתוסכל,לא יכולתי להשאר יותר להשגיח על רוזי אחרי שעברה אשפוז והיתה מחוסרת הכרה כל כך הרבה שעות,הייתי חייב להמשיך את המשחק ולהראות שעדיף שאהיה כמה שיותר רחוק ממנה.
ביום ראשון בבוקר עשיתי שיחות טלפון לאנשים חשובים שפעם אבא שלי היה עובד איתם,שכרתי מחסן מוזנח וארגנתי אותו מחדש.
למחרת בבוקר כבר למחסן היתה צורה של מחסן ״underground" המטרה של המחסן היא לתצפת מקרוב על כל חלק במועדון,שיהיה לי האקרים שיצליחו להגיע לאנשים של הבוס הגדול ולמצוא אפילו פרטים עליו והכל נועד לשמור על רוזי.
המטרה שלי היא לעבור על התוכנית בריחה שלי ושל רוזי עם האנשים המיומנים האלה שהיו חברים טובים של אבא שלי.
במחסן 4 שולחנות ענקיות שעליהם 8 מחשבים עם כל הטכנולוגיות החדשניות,לווינים,2 טלוויזיות ענקיות משני קירות הרוחב של המחסן.
המחסן באזור נטוש במרכז תל אביב,ליד שוק לוינסקי,קומה מינוס בתוך בניין דירות מסכן.
הבאתי את האנשים הכי טובים בשביל שישימו לי מערכת אבטחה על כל הדלתות ועל כל המכשירים.
באותו היום הגעתי למועדון רק לשעתיים בערב,טל סיפר לי שרוזי מתקשה לשתף פעולה ושהוא לא יכול לעשות את זה לבד.
״אחי,אמרתי לך שהיא עניין לא פשוט.אבל זאת ממש לא הבעיה שלי ברגע שהבוס הגדול החליט שאתה אחראי עליה.אין לי מה לעזור לך,הוא הבהיר לי שאני צריך להתרחק ממנה וזה בדיוק מה שאני עושה״
למרות כל הדאגות שלי
אני לא יכול להמשיך להאכיל אותם זהב.
אני חייב להמשיך בהעמדת פנים הזאת גם אם רוזי תפגע,כי הדבר היחיד שמדרבן אותי להמשיך להיות חרא כלפיה ולהתרחק ממנה זה שבנתיים הסבל הזה שלה יהיה זמני,הוא יהיה זמני בזכות ההתנהגות הזאת לעומת סבל שיכול להיות שנים,כי אם אני אפקשש בתוכנית הזאת היא יכולה למצוא את עצמה בעוד שנה פותחת רגליים לגברים מבוגרים ומפוקפקים או הגרוע מכל,הזונה הפרטית והאישית של הבוס הגדול,ומשהו בו ובאישיות המעטה שהוא הציג בפניי מבהיר לי שאני צריך להזהר ממנו,ולהציל את רוזי מפניו מכל דרך אפשרית.
אז אני פאקינג עושה את זה
אבל שום דבר לא הכין אותי לשיחת טלפון הזאת
״היא ניסתה להתאבד״
לקח לי שעתיים לסדר את המחשבות שלי ולהתעשט על עצמי לפני שנכנסתי למועדון.
באותו הרגע שקיבלתי את הבשורה הייתי במחסן ועברתי עם קובי על התוכנית בריחה,מרוב כל הזעם שחשתי אחרי השיחת טלפון שברתי לקובי את האף,הוא סירב לתת לי להוציא קיטור וזה מה שקרה,האגרוף שלי פשוט נשלף לי מהגוף.
״אתה לא יכול ללכת לשם שאתה במצב הזה,אתה תהרוס הכל״
כשהגעתי הלכתי ישר אל טל ,הצעדים שלי היו כבדים ומבטי היה נוקשה ״איך זה קרה?״
הוא מרים את עיניו מהניירת שבמשרד ובוחן אותי בעייפות
״המנורה לילה שעל השידה שלה״ הוא אומר באדישות וחוזר להסתכל על הניירת,כנראה הטפסים של קריסטינה,או ההכנות להופעה החיה.
״פאק״ אני מהדק את שיניי בחוזקה,מנסה לא לשבור משהו ״איך לא חשבתי על זה״
״האמת היא שבחיים לא חשבתי שהיא תגיע למצב הזה,היא הייתה כזאת לוחמנית כשחטפו אותה,ועכשיו היא מוותרת בקלות ובוחרת במוות מוקדם,כזה פתטי״
אני נוחר בבוז ומעיף את הניירת מהשולחן ״תפסיק עם הגישה הזאת טל,תספר לי מה קרה לה,עד כמה חמור זה היה?״ אני נוהם,לא מוכן עדיין להרים את קולי בשביל שאחת הבנות לא תשמע.
״הגעתי אליה עוד לפני שהיה נזק רציני,רק חתך גדול ומכוער על כל היד שלה,אני לא חושב שהיא תוכל להופיע כשהיא נראת ככה,זה נראה מכוער״
כמובן שהוא רק חושב על איך היא אמורה להראות טוב מול הגברים כשהיא רוקדת ולא על איך שהיא צריכה לנוח ולהבריא.
כמובן שהוא תמיד שם את הכסף בעדיפות ראשונה.
מה שמעניין הוא שאם מיה היתה מנסה להתאבד,איך הוא היה מתנהג?הוא היה מאבד את זה כמוני?
אני צריך לדבר איתו אחר כך על העברה של מיה לאוליגרך,בוא נראה איך אוכל לשחק לו על הרגשות.
אני יכול לנצל את זה לטובתי,ואני אעשה את זה.
״התקשרת לרופא?״ אני שואל ומפסיק לרכון מעל השולחן איפה שהיו כל הניירת ועכשיו הן מפוזרות על הרצפה,יופי אני מקווה שיהיה לו עבודה יותר קשה.
״תלוי איזה רופא ״ הוא עונה לי במהירות ,אנחנו מחליפים מבטים מהר ״ מה הכוונה תלוי? ״
״הבוס הגדול שלח אחד מהרופאים שלו,היא כבר קיבלה טיפול שבוע שבועיים והפצע לגמרי יעבור״
אני מהנהנן בחוסר סבלנות ״כמובן , לילה טוב טל״
אני מפנה את גבי ומתכוון לחזור לבית ״אתה לא יכול ללכת ולבוא מתי שמתחשק לך,אני צריך עזרה״
״מה קרה?היא שגעה אותך קצת וכבר קשה לך?״ אני בכוונה מתייחס לאירוע ההתאבדות כאילו לא משפיעה עליי ״אני וסופיה רציניים עכשיו טל,אנחנו מתכוונים לעבור לגור ביחד ואני מוצף בהמון סידורים,אני אבוא מתי שאני אוכל.״
אני מסב רק את ראשי אליו אבל אין לי זמן או כוח להישאר להתווכח איתו ״ביום של ההופעה אגיע לכל היום,כמו תמיד.אבל אני נותן את החלק שלי בעסקה״
אני מתכוון לעסקה שהיתה לי עם הבוס הגדול לגבי רוזי,
ולפי חיוך שאנן על פניו הוא מבין את דבריי,באותו הרגע הוא גם מבין שנדפק,הוא לא חשב על זה עד הסוף עד כמה יהיה קשה להיות עם בחורה אחת לגמרי לבד.
כל השנים שעבדנו ביחד תמיד דאגנו לכולן ביחד,וזה הקל על הלחץ שלנו המון,במיוחד בהופעות.
אבל בגלל השיחת טלפון שלי עם הבוס הגדול שהבהיר יפה מאוד שאני צריך לא להיות מעורב בשום צעד מזדיין של רוזי,שאסור לי להתעניין בה,לדעת עליה,להתקרב אליה אז אני חייב להיות ממושמע.
אם הם היו יודעים על כל הדברים שכבר עשיתי לה ושאני עוד מתכנן לעשות לה,הגהנום מחכה לי,אני הולך לחולל אותה.
אבל לבינתיים
אני ילד טוב שמשתף פעולה
********************
ההווה-
״עד שנבנה לנו בית״ אני לוחש על אוזנה
היא עוצמת את עיניה היפות ובאותו הרגע הבנתי שאני עושה את הדבר הנכון.

צלקות על הגוף Where stories live. Discover now