צלקות על הגוף

כאוס

בהמשך הלילה הבנות סיפרו לי על המשפחות שלהן,על איך שהן הגיעו היום לאן שהן הגיעו,הן סיפרו לי על החטיפה ועל הימים שלהם פה.
מיה עוזבת לרוסיה לאוליגרך שמצאו לה עוד יומיים ואנאל אמורה גם לקראת שבוע הבא.
הן סיפרו לי שיש פה בחורה שמתמודדת פה עם המון קשיים שקוראים לה קריסטינה,הן ביקשו ממני לשים עליה עין ולדאוג לה.
לגבי טל מסתבר שככה קוראים למי שדחף לי את הבולבול שלו לפנים,הבנות אמרו לי לא לתת לו לעשות בי מה שאני רוצה כי הוא לפעמים מגיע בלילה ומבקש דברים ובכל זאת הרגיע אותי כי אני יודעת שרועי ישמור עליי,הן החמיאו לו בלי סוף ״אח גדול״ ככה הן תיארו אותו.הן ממש מעריצות את רועי ,כשהן דיברו עליו הן תיארו אותו כאילו הוא הגיבור על הסוס הלבן.
אז אחרי שהבנות אכלו וראו טלוויזיה ודיברנו עד שעות ממש מאוחרות בלילה הן הלכו לחדר שלהן וסגרו את הדלת שבו הייתי כי הן אמרו שרועי מחייב שכל החדרים יהיו נעולים.
הדבר הבא שאני זוכרת זה שקולות של הליכה העירו אותי לכמה שניות ואז שוב נרדמתי על הספה וכשקמתי ראיתי מולי מישהו יושב וכולן מתלבש בשחור כשהעיניים שלי לגמרי נפקחו ראיתי שהבן אדם הזה הוא רועי שישב בספה מולי , הידיים שלו על הברכיים והוא בוחן אותי.
לפי איך שקמתי הבנתי שלא ישנתי הרבה,אולי 4-3 שעות
קמתי עם כאב ראש מטורף והיה לי חשק מטורף לחזור לישון אפילו כשרועי מולי.
ואולי זה חלום ?
אני משוכנעת שזה חלום
אז חזרתי לישון
ואז שמעתי רעשים מתקרבים אלי
וכשפתחתי את העיניים רועי כבר היה ממש מולי והיד שלו התקרבה אלי,לא התגוננתי בפניו,נתתי לו להמשיך את מה שרצה לעשות.היד שלו טיילה בשיער שלי והוא העביר קצוות שיער שהסתירו את הפנים שלי לתוך האוזן ואז הביט בי בפליאה
״את יצירת אומנות רוזי ״ העיניים שלו זורחות,ואם היה פה קרני שמש דרך החלון הייתי יכולה לראות אותן אפילו יותר נוצצות אבל לצערי אנחנו בתוך קומת קרקע ושום קרני שמש לא יכולים להיות פה.
בחיים אף אחד לא אמר לי משהו כזה ולרגע קצר הרגשתי משהו בחזה,אני לא יודעת אם זה לחץ או התרגשות שניהם מרגישים לי אותו הדבר,הלב פועם חזק.
אני שותקת והוא עדיין מביט בי
אנחנו חולקים כמה שניות של שתיקה.
בלעתי את הרוק בגרוני וכשהוא שם לב לסיטואציה המוזרה שאנחנו נמצאים בה הוא פותח את פיו כדי להגיד משהו ואז עוצר את עצמו אז אני קמה כי הייתי שכובה על הספה כדי לשבת על הספה והוא קם על הרגליים ועומד מולי.
״הימים הקרובים לא יהיו פשוטים רוזי...״ הוא אומר לי בצער
הלב שלי עומד לצאת מהחזה שלי מרוב שהוא פועם חזק,אני חושבת שאני עומדת לקבל איזשהו התקף לב מרוב לחץ.
אני לא מפסיקה אפילו לעכל את מה שהוא הרגע אמר לי וכבר משליך לצידי זוג של הלבשה תחתונה,אני מסתכלת על הלבשה תחתונה וכבר עולות במוחי תמונות שלי לובשת את התלבושות הזנותיות האלה שלהם ושאני עושה דברים שהם מבקשים ממני לעשות,מחייבים אותי לעשות .
״למה?״ אני עונה לו ״למה אתה עושה לי את זה״
אני מתחילה לבכות,בכי של לחץ,של סערת רגשות שאופפת אותי.
אני לא בוכה בגללו,אני לא בוכה בגלל שחטפו אותי,אני בוכה כי עכשיו אני מבינה שהחיים שלי כבר לא בשליטתי יותר,עכשיו אנשים אחרים מחליטים עליי מה לעשות ולפי איך שרועי נראה כנראה שגם אותו מכריחים כי אני רואה כמה צער יש לו בעיניים.
הוא שותק ומתקשח
ואני רואה איך הוא פתאום משנה לגמרי את ההבעה שלו ואת ההתנהגות שלו,הוא הופך לבן אדם אחר בשניה ואומר בקול תקיף ״רוזי אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור אז אני מציע לך לשתף איתנו פעולה כי אם לא אז יהיה לך מאוד חבל״
הנה השינוי במצבי רוח שלו
הוא נכנס למוד האגואיסטי שלו,רועי שמשעבד אליו נשים,רועי הרע,רועי המתעלל,רועי המאיים.
הוא ממש כמו הסיפור הזה שקראנו בתיכון מיסטר הייד ודוקטור ג׳קיל,זה על בחור שיש לו מין פיצול אישיות בהתנהגות.....
חבל דווקא אהבתי יותר את רועי העדין,הרגוע שמנסה לעודד אותי בתוך כל הכאוס המטורף שבו אני נמצאת.
כאוס.
זה המילה המושלמת לשלושה ימים האחרונים,ובכלל כאוס שלם עומד לקרות אם אני אעשה מה שהם מבקשים ממני
כי זה לא הולך לקרות!
אני אתנגד להם לכל דבר עד שהם ישחררו אותי בסוף!
אני אעשה מרד
שביתת רעב
לא אכפת לי
אני לא משתפת עם הגברים האלה פעולה
גברים כמו אבא שלי .
גברים שמתעללים,יש להם מקום שמור בגיהנום למרות שאני בכלל לא מאמינה בשטויות האלה אבל אני באמת מאחלת לכולם מוות ביסורים,ועכשיו בגלל שאני יצור כזה דמיוני אני מדמיינת אותי מרביצה לרועי ונושכת לו את הזין,אולי זה יקרה מתישהו אם הוא אפילו ינסה לגעת בי!
רועי מסתכל עליי כאילו הוא מנסה לקרוא את המחשבות שלי ועכשיו אני סוף סוף עונה למה שאמר לי.
״אתה מאיים עליי?״ אני אומרת בקול חלש וצרוד וישר מתחרטת,רציתי שהקול שלי יהיה יותר מרתיע ומאיים.
הוא צוחק בקול רם,שום דבר פה לא הצחיק אותו זה מה שבטוח.
״את מתחילה לעלות לי על העצבים וכבר אין לי כוח!אם את לא תעשי מה שאני אומר את תענשי!״ הוא צועק,הצעקה מפחידה אותי מאוד
אני נזכרת ביום אחד שחזרתי מהבית ספר ואבא שלי לא הלך לעבודה אז נבהלתי כשהוא עמד בסלון.הוא ישר צעק עליי ״למה את חייבת להיות פה?למה את מפריעה לי״
עמדתי בשקט בסלון עם התיק גב עליי,הרגע חזרתי מהבית ספר והוא המשיך לצעוק ״את תקבלי עונש!פעם אחת ולתמיד את תלמדי לא להפריע לי בימי חופש״ הוא משך אותי בשיער לכיוון החדר שינה שלי....מה שקרה אחר כך קשה לי מידי למחשבה,הלב שלי מתגבר וקשה לי לנשום.
ואז אחרי כמה שניות העיניים שלי ננעצות בעיניים של רועי,הן לא דומות לעיניים של אבא שלי אבל כל מה שאני רואה מולי זה אותו,את אבא שלי ואני נבהלת ואני מרגישה שכבר אין לי אוויר,אני לא מצליחה לנשום כמו שצריך ורועי ישר קופץ אלי ולוקח אותי בזרועותיו הוא בודק את הדפיקות לב שלי והן חזקות ומתגברות בלי סוף הוא שם את ידיו בפניי ולוחץ את הידיים שלו על שתי הלחיים שלי ״רוזי״ הוא צועק אלי ״רוזי תנשמי״
הוא מנסה לתפוס את תשומת ליבי
אני מנסה.
אבל אני לא יכולה
אני לא מסוגלת לנשום כמו שצריך
וכואב לי וקשה לי
ואני מנסה להגיד לו שאני כבר מעדיפה למות מאשר לחיות פה.
אבל אני לא מצליחה לדבר או אפילו לחשוב עכשיו כי כבר נהיה לי קשה לחשוב.
״תנשמי איתי״ הוא לוקח אוויר ומוציא ,לוקח אוויר ומוציא אבל אני לא מחקה את הנשימות שלו הוא מנסה להדריך אותי איך לנשום נכון אבל ללא הצלחה.
הוא מתחיל להילחץ,הוא מסתובב בחדר ומתחיל לעשות טלפונים ואז עוצר את עצמו ונשמע מכה חזקה על הקיר,הוא פשוט זרק את הטלפון שלו על הקיר מתסכול וייאוש
ולפי ההתנהגות הזאת אני מבינה 2 דברים- או שאני חשובה מאוד לו ולמקום הזה,או שהוא פשוט מאוד מאוד מפחד מדברים כאלה או שיקרה משהו לבנות מדאגה עצמית שלו ולא לארגון.
עכשיו אחרי כל המחשבות האלה כבר אין לי אוויר לנשום והעיניים שלי נעצמות מתוך עצמם הוא מחזיק בי חזק לפני שאני נופלת על הרצפה,הוא מחזיק מהר את שתי האצבעות שלו בתוך הצוואר שלי לבדוק את קצב הנשימה שלי.אני עדיין בהכרה אבל אני לא רוצה להיות.
בשניה אחת פתאום השפתיים שלו על השפתיים שלי,חמימות ומרגיעות והוא נושם לתוכי טיפה אוויר.
ואני מרגישה איך הקצב נשימה שלי חוזר לעצמו,העיניים שלי נפקחות.
הוא ממשיך לנשק אותי ולדחוף אוויר תוך כדי הנשיקות ,השפה שלו כל כך נעימה שאני רוצה עוד ועוד,אף אחד לא נישק אותי בכזאת התלהבות למרות שאני יודעת שזה לא היה מרצון,הוא מנסה לעזור לי,הוא מנסה להחזיר את הנשימה שלי.
ועכשיו אני מבינה מה הוא עושה ,אני נזכרת בשיער ביולוגיה שלמדנו בתיכון על קוצר נשימה,על התקפים,על אסטמה המורה הסבירה לנו איך להציל בן אדם במקרה של קוצר נשימה
הדבר הראשון הוא כמובן משאף,לחולי אסטמה
מה שלא היה לרועי אז הוא היה צריך לעבור לאפשרות אחרת
ולפי מה שאני זוכרת האפשרות האחרת היא כמו הנשמה מפה לפה,כדי להחזיר לחולה בקוצר נשימה את האוויר לריאות מבן אדם אחר.
רועי מפסיק לרגע לנשק אותי כי הוא שם לב שאני נושמת יותר טוב אבל אני לא מרפה ממנו אז הוא ממשיך לנשק אותי,אני מרגישה יותר טוב עכשיו במיוחד כשהשפתיים שלו עליי ומה שקורה אחר כך מאוד מפתיע אותי,הלשון שלי צדה את הפה שלי , כאילו הוא רעב אלי, אני מרגישה עכשיו כל מיני דברים אבל אני נזכרת בו,במי שהוא באמת,ואני נזכרת בחטיפה וביומיים האחרונים,אני שמה יד על החזה שלו ומתרחקת.
הוא מתרחק ממני טיפה,הוא רואה שאני נושמת כמו שצריך והוא נרגע,הוא מוציא אנחת שווא גדולה ואני ישר רואה כמה שהוא חש עכשיו בהקלה.
הנשיקה היתה הדבר הכי מטורף שקרה לי בחיים,אבל אני שומרת את המחשבה הזאת לעצמי.
אני פריקית של אהבה,של טנלובלות רומנטיות,אבל אני צריכה להתאפס על עצמי ולהזכיר כל פעם איפה אני נמצאת ומי זה באמת רועי.
רועי מצביע על הספה ״תשבי בבקשה״
אני יושבת.
כמו כלבה עושה כל מה שהוא מבקש,כאילו שהאוויר שלו היה כמו סם בשבילי,כאילו שהוא הכניס איזשהו שיקוי לתוכי שהפך אותי לילדה שמצייתת אליו.
הוא בוהה בי ״אני חושב שאת חולת אסטמה״
אני בוהה בו בבלבול ״לא...אסטמה זה משהו שיש מגיל קטן״
הוא לוקח את הטלפון שלו מהרצפה ואוסף את כל החלקים של הטלפון שהתפזרו על הרצפה.
״אני מביא לך רופא כי אני לא יכול שדבר כזה יקרה שוב״ הוא אומר תוך כדי שהוא אוסף את החלקים.
אה.מעניין.אפילו יש להם פה רופאים
״מה את חושבת שלא נשכיר רופא בשביל הבנות?״ הוא עונה ואני תוהה לרגע אם אמרתי את מה שאמרתי בקול רם או לעצמי בלב.
״כמה מתחשב מצידכם״ אני מגלגלת עיניים
רועי מציץ בי מהכתף ומעביר את ידיו בשערו,אני רוצה לדעת על מה הוא חושב עכשיו,אני רוצה לדעת מה הוא חושב על הנשיקה.
אחרי שהוא שם את כל החלקים של הטלפון שלו בתוך הכיס אני מבחינה במשהו בולט במכנסיים שלו...ואני מקבלת תשובה ישר,אם עומד לו הזין אז כנראה שהנשיקה עשתה לו משהו כמו שהיא עשתה לי וכשהוא שם לב שאני מסתכלת לשם אני ישר מנערת את ראשי,הוא מובך ומסדר את המכנסיים שלו מהר
״מחר אני אזמין רופא שיבדוק אותך,ולגבי השיחה שלנו כדאי לך מאוד לשתף איתנו פעולה וזאת הפעם האחרונה שאת ככה תתחמקי מעונש״ הוא מצביע עליי עם היד
״התחמקתי?״ אני שואלת בעצבים ״אני כמעט מתתי!״ אני קמה מהספה בעצבים
״תרגעי!״ הוא צועק כמו שלא צעקו עליי בחיים היד שלו סגורה באגרוף ואני מתרחקת במהירות מהפחד שאולי האגרוף הזה יפגוש את הפנים שלי.אתמול הוא אמר לי לא לדאוג,אז למה עכשיו אני דואגת כמו שלא דאגתי בחיים שלי....דואגת על החיים שלי למרות שהוא הרגע הוא הציל אותם מקוצר נשימה.
היד שלו מתרפה והוא מביט בי בעצב,פניו מביעות חרטה
הוא לוקח את הראש שלי ביד שלו,יד גדולה חסונה ושרירית והניח את הראש שלי על החזה שלו ואז קירב את הפה שלו לאוזן שלי כמו שעשה אתמול בלילה ״אני מבטיח לך שאם תהיי ילדה טובה שום דבר רע לא יקרה לך,את רק צריכה לשתף איתי פעולה״ הוא לוחש לי לאוזן אני עוצמת עיניים,שוב פעם כמו אתמול הקול שלו מרגיע אותי שאני רוצה להשאר ככה כל היום,אני ממש מרגישה את דפיקות ליבו ,הפנים שלי על החזה שלו,חזה גדול ומרהיב כמו הידיים היפות שלו.
אני תוהה אם הוא ככה מדבר לכל אחת,אולי בגלל זה מיה ואנאל כל כך מעריצות אותו כי משהו בדיבור שלו,משהו בהתנהגות שלו,בצורת הליכה שלו ממכר ומהפנט שאי אפשר להפסיק וצריך לרצות עוד ועוד ממנו בדיוק כמו שרציתי עוד ועוד מהנשיקה שלו.
אני צמודה אליו ומרימה את הפנים שלי אליו בגלל שאני נמוכה הוא מסתכל עליי מלמטה ואני אליו מלמעלה ואני יכולה להשבע שאני שוב מרגישה את הזקפה של הבולבול שלו עומדת כנגד פנים הגוף שלי,כנגד איבר מיני.
וזה גורם לי להרגשה מדהימה שלא הרגשתי בחיים,כל הגוף שלי מתעורר ורוצה לרצות עוד ועוד ממנו.
כשאני מסתכלת עליו עכשיו אני רואה את רועי העדין,האוהב,הדואג שרוצה שאני לא אדאג,שרוצה לא לפגוע בי.
״על מה את חושבת כל כך הרבה״ הוא מלטף לי את הלחי ,פאק הידיים שלו אני רוצה לגעת בהם,אני רוצה שעם הידיים האלה הוא יגע בי בעוד חלקים בגוף ולא רק בלחי.
אני עוצמת עיניים ״אם אני אעשה כל מה שאתה תגיד לי ואשתף איתך פעולה....״אני בולעת את הרוק שלי מהלחץ שגופו משפיע עליי ככה וממשיכה את המשפט ״אז אתה תשמור עליי ?״
״תמיד אני אשמור עלייך,גם אם את תהיי ילדה רעה״ הוא מלטף לי עכשיו את השיער ומשכיב את הראש שלי על החזה שלו ״אבל אני לא יכול להבטיח לך שאני אשמור עלייך מפני אנשים אחרים רוזי,בגלל זה את תמיד צריכה לשתף איתי פעולה.תמיד״
״אנשים אחרים?״ כנראה הוא מתכוון למי שפוקד עליו לחטוף בנות,למי שמחליט עליו.אני טיפה נלחצת בגלל שאני מבינה שאולי יש פה משהו יותר גדול ממה שחשבתי,אולי מאחורי זה עומד המון אנשים.
אני שומעת שהוא בא לדבר ואז מפסיק כי קולות רעשים מפריעים לנו לדבר ואז הוא זז ממני בבת אחת ואין לראש שלי איפה לנוח,החזה שלו נעלם ואין לי על מה להשען.
פתאום הוא יוצא מהחדר במהירות ונועל.
שוב פעם הוא משאיר אותי לא שקטה
שוב פעם הוא מחולל בי טורנדו ומשאיר אותי לבד עם התהיות והמחשבות.
אני פה כבר 3 ימים ובכל יום הוא משפיע עליי יותר ויותר וגורם ללב שלי להתפוצץ.