צלקות על הגוף

מזימה מאחורי הגב

קמתי מהשעון מעורר ב4 בבוקר,רציתי להגיע לפני כולם לעבודה כדי לבדוק מה שלום רוזי בלי שזה יראה חשוד לאף אחד,אחרי התארגנות זריזה כבר הגעתי ברבע ל5,וכן הדבר הראשון שערציתי לעשות הוא ללכת למלאכית שלי,לבדוק איך היא מרגישה.
אתמול עבר כמעט שעה עד שהיא התעוררה מהחומר הרדמה וזה משהו מאוד חריג,כל השנים שאני פה בחיים בחורה לא התעוררה אחרי יותר מחצי שעה,וכשרוזי אתמול התעוררה היו לה הרבה התעלפויות קטנות אז ישר שמתי אותה בחדר ובדקתי כל שעה אם היא התעוררה,אני שמח שהגעתי אתמול בדיוק כשהיא התעוררה ושמחתי עוד יותר לגלות שמסתבתר בה משהו שאני מאוד אוהב,היא מסתירה את המשיכה שלה אלי,איך שהיא עצמה את עיניה כשהיתה קרובה אלי,כאילו היא רוצה אותי אבל פוחדת ממשהו,היא מנסה להדחיק את הרגשות האלה שלה,אפילו בנשיקות שנתנה לי הרגשתי המון פחדים וערעור.
אני שונא את זה
הלוואי שהיא היתה יודעת מה הייתי באמת עושה בשבילה,את כל העולם הייתי נותן לה.
וכרגע הכי חשוב לי לשמור עליה במקום המיואש הזה.
הדבר הראשון שעשיתי זה להדליק את כל האורות של המועדון ולנעול מבפנים את הדלתות המרכזיות של הכניסה,ירדתי מהשירותים למחתרת והדלקתי את האורות גם שם,הלכתי מהר למשרד שלי כדי לבדוק במצלמות אבטחה את הבנות בחדרים שלהם,קריסטינה יושנת בחדר שלה,הוספנו לה ספה לחדר ומיטה יותר גדולה עם שעדה קטנה בצד.
אחרי שקריסטינה הוכיחה לי את הנאמנות שלה בשבוע שעבר החלטתי שעדיף שאת הזמן שיהיה לה פה היא לפחות לא תסבול בחוסר תנאי קיום.
מיה ואנאל גם ישנו בחדר שלהן.
הסתכלתי עכשיו על החדר מועדון,איפה ששמתי את רוזי אתמול אבל לא מצאתי אותה במצלמות האבטחה,נלחצתי ממש ורצתי לבדוק איפה היא ולמה היא לא בחדר,החדר היה פתוח לגמרי ואף אחד לא היה בו,הלב שלי פעם בפראות,השיערות שלי עמדו מרוב כעס,איפה היא ומה קרה לה?
התקשרתי ישר לטל והשיחה הועברה לתא הקולי,בחיים לא קרה לי ששיחה לטל הועברה ישר לתא הקולי,משהו לא טוב קורה לרוזי אני יכול להרגיש את זה.
התקשרתי לבוריס,גם תא קולי.
הידיים שלי רעדו ,מרוב לחץ,כעס,עצבים.
פתחתי בשקט את הדלת של מיה ואנאל,מיה קמה ראשונה והסתכלה עליי בשקט ״חיכיתי שתבוא כבר״ היא אמרה לי בשקט
ישבתי לידה במיטה ולחשתי ״את יודעת מה קרה לרוזי?״ שאלתי אותה,היא שמה לב כמה שאני דואג לה,לכמה שאני בלחץ אבל כבר לא היה לי אכפת.
״שמעתי את טל לפני כמה דקות,אולי שעה או חצי שעה״ הנהנתי כדי שתמשיך את דבריה ״שמעתי גם את רוזי צועקת עליו ומתחננת שלא יגע בה,אני רציתי לעשות משהו אבל הדלת שלי היתה נעולה...״
״הכל טוב מיה בבקשה תמשיכי״
היא המשיכה בלחש ״פתאום היה שקט,אני חושבת שהוא שם לה חומר הרדמה ואז שמעתי את הצעדים שלו נהיים יותר ויותר שקטים,הוא לקח אותה״
אני שונא אותו
באיזה קטע הוא מחליט לעשות מה שבא לו במקום שלי?
עם הבנות שלי?
הידיים שלי רעדו בלי שליטה ואני ניסיתי לאגרף אותם בכוח,לגרום להם לחכות עוד קצת עד שאני באמת אתן מכות לטל,אני אפרק אותו במכות.
״בסדר אני אטפל בזה מיה,תלכי לישון״
היא החזיקה לי ביד ״אם אתה צריך עזרה אתה יודע איפה למצוא אותי״
יצאתי מהר בחדר ישר למחסן שלנו לבדוק אם הוא באמת השתמש בחומר הרדמה,הבקבוק של החומר הרדמה היה פתוח,ואני בוודאות אתמול סגרתי אותו לפני שהלכתי הביתה.
התקשרתי שוב לטל והפעם הוא ענה לי
״איפה אתה
״הי,תרגע.מה עם בוקר טוב?״
בוקר טוב ????
בוקר טוב הוא אומר לי?
אני מתאפק לא לזרוק את הטלפון שלי מרוב עצבים שהוא עושה לי בגוף עם האדישות הזאת
״שאלתי שאלה,איפה אתה ? תענה לי עכשיו לפני שאני אבוא ואזיין אותך מכות״
״לקחתי את רוזי לבדיקה אצל הרופא,מטעם הבוס הגדול״
בלעתי רוק שישב לי בגרון,כל הגוף שלי נדרך
״למה זה לא עובר דרכי?״
״אתה לא קשור לבוס הגדול,אתה רק חוט קטן במערכת שלו״
אני צוחק ״יש לי כל זכות לדעת,אבא שלי חתם איתו על חוזה וכתוב שם את כל התנאים שלנו,הבנות שלי זה התחום שלי,אז אם לא תביא לי עכשיו את המיקום שלך אני שובר את החוזה איתו ומפסיק לעשות איתו עסקים״
אני יודע שהשיחה מוקלטת אבל לא אכפת לי.
אני אפילו לא יודע באיזה אומץ החלטתי לדבר ככה.הבוס הגדול יכול ללכת להזדיין,כבר הפסקתי להקשיב לו מאז שאבא שלי נפטר ,יכול להיות שהוא הציל את המועדון מחובות אבל עכשיו היחיד שמשלם לו זה אני לו,זה הוא שצריך אותי לא אני אותו.
אני שומע בקו השני כמה לחשושים,טל חוזר אל הקו
״לקחתי אותה למלון סאוט ביץ בראשון לציון,ב7 יגיע הרופא שהבוס הגדול שלח,אתה יכול להגיע״
ניתקתי לו וחיפשתי מהר את הכתובת בוויז,37 דקות נסיעה,עליתי מהר לרכב ונסעתי במהירות של 140 קמ״ש בכביש של 110,העלתי מהירות ל150,ל160
אני צריך להגיע אליה כמה שיותר מהר.
אני לא מאמין עליהם,עשר שנים שאני נותן את כל הלב שלי למקום הזה,שאני משלם להם,משלם לבוס הגדול כמו כלב מסכן והם עושים לי קרקס במקום שלי,אם אבא שלי היה פה הוא היה מחזיר להם ביותר גרוע.
טל שלח לי הודעה ״חדר 20 קומה 5״
אני עובר מנתיב לנתיב,מגביר מהירות כל פעם,עוקף מכוניות אטיות ומגיע תוך 25 דקות.
עולה מהר ומגיע למעלית
רץ מהר במסדרון לעבר חדר 20
פותח מהר את הדלת
והלב שלי נופל לתחתונים.

~~~הפרק מוקדש לעמליה,אחותה של אחת הקוראות המהממות שלי❤️
מקווה שנהנתן מהפרק
חשוב לי לשמוע מה אתן חושבות,אם אהבתן תתנו כוכב
תכתבו לי בתגובות מה הציפיות שלכן להמשך הסיפור 😘