צלקות על הגוף

שיחת טלפון

כשטל אמר לי שהבוס הגדול רוצה לדבר איתי למען האמת נלחצתי בטירוף,בתוך תוכי ידעתי שדפקתי את כל העסק ואת ההבטחה היחידה שאבא שלי ביקש ממני לפני מותו.
הרגשתי עיגולי זיעה מרוב לחץ אפילו בתחילת החורף כשמזג האוויר היום היה כל כך אפור.
הייתי בנסיעה בדרך למועדון עם רוזי המחוסרת הכרה כשהוא התקשר,מס חסוי מטלפון חד פעמי
עניתי לשיחה אבל לא הצלחתי להוציא מילה מהפה,הפה השתתק לגמרי,חסר תחושה אל מול כוחו של הבוס הגדול.
״רועי״ הוא אמר,הקול שלו היה עם טון גבוהה של מסוות קולות כמו שעושים בחדשות לאנשים שרוצים להיות אנונימיים
״כן״ המילים שלי הצליחו לצאת מהגרון אל הפה והחוצה
כנראה שהמוח עדיין עובד,חשבתי לרגע שאני עומד להתפגר מרוב הלחץ.
״אני מבין שיש בינך לבין רוזי איזשהו קרבה מסוימת״
הסתכלתי עליה,כתפיה שלווים ופניה משותקים אבל היא תמיד היתה יפייפה,גם כשהיתה נראת ככה כמו גופה.
עמדתי לדבר,לנסות להסביר אבל הוא המשיך במהירות
״אני מבין את הדאגה שלך לגבי הבנות,אני לא רוצה לשנות את החוזה ואין שום בעיה מצידי שהבנות תמיד יהיו תחת שליטתך והשגחתך המלאה,אבל לגבי רוזי המצב שונה ואתה תהיה חייב לציית לי,אחרי הכל מהרגע שנתתי את השם שלה בחטיפה היא תחת אחריותי״
עצמתי עיניים ועיסתי עם הידיים שלי את הרקות בראשי
למה דווקא אותה,זה המשפט שעלה לי במוח
ואני כל כך רציתי להגיד אותו,פשוט לירות אותו מהר באוויר מבלי לחשוב פעמיים,אזרתי אומץ ופשוט אמרתי את זה ״למה דווקא אותה?״
צחוק כבד ורובוטי נשמע מהקו השני ״ממתי אתה זה ששואל אותי שאלות?״ הוא עצר לרגע ״אתה לא בעמדה של לשאול אותי שאלות״
הוא העלה לי את הסעיף
״למען האמת אני כן,אל תשכח שאני נותן לך המון אחוזים מהמועדון ומהבנות״
״רועי...עם מי אתה חושב שאתה מדבר?״ שמעתי מהצד השני רעשים של כמה אנשים מדברים,גם בטון דיבור רובוטי,כנראה הוא באמצע עבודה,היתה לנו שיחה אחרונה רק לפני כמה שנים שאחת הבחורות שלי התאבדה,הייתי מאוד בלחץ והוא עזר לי לחשוב על הכל מהתחלה ולהתאפס על עצמי ״הכל למען העסק שלנו״ הוא אמר לי אז,בשיחת טלפון ההיא הוא היה רגוע,עדין,מתחשב,רוצה לטובת העסק.
אבל בשיחת טלפון הזאת כל מה שאני שומע זה רק עצבים,החלטיות,כעס....
איך כמה שנים עברו ושנינו ככה השתנינו?
מה קרה בכל הזמן הזה?
הוא מרשה לעצמו לתפוס פיקוד על העסק של המשפחה שלי.
על העסק שלי!
הוא הפך את העסק הזה מ׳שלנו׳ ל׳שלו׳
״אני עזרתי לאבא שלך להקים את העסק הזה מחדש,להזכיר לך עד כמה החובות שלו היו נוראיים ?״
שתקתי,והוא הבין את זה כחולשה
והאמת היא
שהייתי מאוד חלש מולו
מאוד
עד עדי כך שבחרתי להסכים איתו ולהמשיך לנהל את העסק שלי כמו שהיה עד עכשיו,בלי צרות ובלי בעיות... עד שרוזי נכנסה לתמונה....והאמת היא שכרגע לא ידעתי בכלל מה לעשות לגביה,אני מאוהב בה בטירוף וזה לא יכול לקרות עוד,אני צריך להעיף את הרגשות האלה ממני.
אהבה הזאת היא הנשק שלו מולי
אהבה הזאת היא החולשה שלי
החולשה היחידה שלי,היא תהרוס לי את החיים.
״תזכור שאבא שלך לא היה רוצה שתהרוס את העסק שלו בשביל איזה בחורה שהתאהבת בה״
״אני לא מבין איזה בולשיט יש לך וטל במוח״ צעקתי ״אני לא מאוהב באף אחת,היא היתה איתי בבית ספר זה בסה״כ מוזר לשנינו״
מוזר לי לדבר ככה לידה,למרות שלא במודעות לסביבה שלה בכלל.
״אני יודע שהייתם ביחד בבית ספר,אבל לא חשבתי שזה עד כדי כך ישפיע עלייך...כנראה יש שם עוד משהו שאתה לא מספר לי״
הוא חיכה שניה לפני שאמר את המשפט הבא ״ואתה לא הולך לעשות לי שום צרות לגבייה,אם אתה רוצה שנמשיך לעשות עסקים כמו שצריך רוזי תהיה מחוץ להשגחתך״
״אז מי בדיוק ישגיח עליה פה במועדון,ידאג לאבטחה שלה?״
״טל״ מזה הכי פחדתי
*כעבור שעה *
עוד עשר דקות הרופא של רוזי מגיע,מעכשיו טל תמיד יהיה לידה,קרוב אליה,שומר עליה למרות שבעצם תמיד היה עושה את הפעולה ההפוכה של השמירה,הוא החריב אותה,הוא הרס אותה,איך יכולתי לעזאזל לתת לזה לקרות?
כוסעמק עם המצב הזה.
ניסיתי להתמקד בהמשך היום,להתמודד עם המצב,לתת לטל לקבל בעלות על רוזי ופשוט לחיות עם זה עד שתעבור לגמרי אל הבוס הגדול.
הבאתי 2 כורסאות מהמחסן שבמחתרת לתוך החדר של רוזי,הבאתי לה מזרון חדש וגדול כי מעכשיו היא הולכת להיות 24/7 בתוך החדר שלה,היא היתה כבר יומיים בחדר נוחות,נתתי לה יותר מדי פינוקים וזה לא יכול לקרות יותר,אם אני רוצה את העסק שלי שבקרבתו בשבילו
את כל חיי אני צריך להיות קשה עם רוזי בדיוק כמו שאני עם כולן ולהראות לטל בוריס וצביקה שאין ביני לבין רוזי שום יחס מועדף או התאהבות...נתתי לכולם פה סיבות מספיק טובות לחשוב ככה,עכשיו אני אראה לכולם שההפך הוא הגמור,אני אתייחס אליה כמו הזונה שלי,היא תהיה הזונה שלי,עד שהיא תשנא אותי,תתעב אותי וככה יהיה הרבה יותר קל.
ובכל זאת אני לא יודע למה היה לי צורך לכתוב לה את הפתק הזה...אולי היא תבין אותי,אולי היא תבין את ההתנהגות שלי מעכשיו ואילך
ואולי היא תסלח לי בעתיד...