צלקות על הגוף

להחזיר טובה

לא נרדמתי כל הלילה,כאבים פילחו לי את המוח יותר מ12 שעות רצופות.
אתמול לא יכולתי להשאר במשרד שלי כבר,אז יצאתי הביתה,עברתי בראש מורכן כשראיתי את טל עובר מולי ישר אחרי מה שעשה לרוזי,הסתכלתי עליו וידעתי שהוא מבסוט שאני יודע שראיתי הכל במצלמות אבטחה,כאילו הוא הבמאי והתסריט של הסרט שראיתי עכשיו וכל הקרדיט מגיע לו.
עליתי במדרגות למעלה,הדבר שכל כך רציתי עכשיו הוא פשוט לקום למציאות אחרת שבו אני לא מנהל עסק,שבו אני לא יתום,שבו אני יכול לחפש לי אהבה בדיוק כמו שהלב שלי מבקש,שבו אני יכול להיות חופשי מאנשים עם כסף שמחליטים עפ מי אדבר ומה אעשה.
אבל טל החזיר אותי למציאות המכוערת שלי  ״אומרים לילה טוב״
אפילו לא הסתכלתי עליו,פשוט המשכתי לעלות במדרגות ועפתי לרכב,התחלתי נסיעה תוך פחות משנייה,עליתי למהירות של 160 בכביש של מאה,מת להגיע כבר הביתה.
מת למות כבר.
שיחת טלפון נכנסת מטל, עניתי
״הלו״
״כן טל?״ עניתי בקול יבש וחסר מתעניין
״מחר אני לוקח את רוזי לבדיקות לפני ההופעה״
״למה אתה צריך להגיד לי את זה״
״אני מעדכן אותך״
״אתה לא צריך לדבר איתי עלייה יותר,כבר דיברתי עם הבוס״
״מעולה״ שמעתי את הציניות הערסית שבקולו ״לילה טוב רועי״
ניתקתי.
רוצה לשחק איתי משחקים טל?
בוא נראה מי יפסיד.
*******************
שכבתי ברצפה הקרה,לא העזתי לקום,חטפתי שוק מטורף ממה שטל עולל לי,לא הצלחתי להזיז שריר,הדבר היחידי שעבד שעות נוספות בגוף שלי אלו היו הדמעות שלי שלא הפסיקו לצאת,בכי שלא נגמר.
הבנתי שכבר בוקר ברגע ששמעתי תנועה מהחדרים שלידי,שמעתי מרחוק את מיה ואנאל מקשקשות.
עלתה בי המחשבה על אם שניהם קיבלו עונש,כנראה שלא,טל ורועי מתים עליהן,הן ״ילדות טובות״ כמו שהם אוהבים להגיד .
אני אמשיך למרוד עד כמה שאני יכולה , לא נותר בי כלום חוץ מלהילחם על החירות שלי,על הפרטיות שלי,גזלו את החיים שלי ממני,לקחו אותם בלי בושה.
אבל אם הם חושבים שאני קטנה ומסכנה
הם טועים.
אז עכשיו אני חייבת לקום ולהתאפס על עצמי
אני לא אתן להם את התענוג לראות אותי ככה,שבורה,סדוקה,מסכנה,מבועתת.
קמתי על עצמי,והתלבשתי,בצד היה מונח הבגדים שלי מאתמול,הלבשה תחתונה,טרנינג וחולצה לבנה.
החלטתי להישאר רק עם תחתונים,אחרי המון נסיונות כושלים לא הצלחתי לשים את החזייה בגלל האזיקים.
אבל מעכשיו אני אצטרך להיות הרבה יותר חכמה אחרי מה שטל עשה לי,אני אשחק את המשחק המלוכלך שלהם,אני המלכה במשחק שחמט הזה,לא כלי אחר שבו ישתמשו בי.
הידיים שלי היו מוחזקות באזיקים שכאבו לי בכל צעד קטן שעשיתי,ניסיתי לסדר את השיער שלי וקפצתי בבהלה כשהדלת של החדר נפתחה,ליבי קפץ והלם בהתרגשות וציפייה כשחשבתי שרועי הולך להופיע בפתח הדלת,אבל אכזבה גדולה נכרה בפניי ברגע שראיתי את טל,עיגולים שחורים מתחת לעיניו והוא לבש את הבגדים מאתמול,נראה כאילו דרסה אותו משאית.
הוא הביא לי בגדים,הניח אותם על המזרן והוציא מפתחות מהכיס שלו כדי לשחרר אותי מהאזיקים,שנינו לא דיברנו אבל ראיתי בעיניים שלו שהעייפות מכריעה אותו מלהתשעשע איתי בדיבורים מלכלוכים ציניים כמו שהוא בדרך כלל עושה,הוא לא הסתכל על החזה החשוף שלי.
״עשר דקות אני בא לקחת אותך,יעשו לך בדיקות ויתאימו לך משאף לפני ההופעה״
הנהנתי.
״את יכולה להתלבש במועדון אם בא לך,בשום פנים לא להסתובב מחוץ לאזור של החדרים!זה מובן!?״
״כן״ עניתי
לבשתי מהר את החזייה.
טל השאיר את הדלת שלי פתוחה והלך לכיוון המשרדים שלהם,ברגע שיצאתי מהחדר הרגשתי כאילו אני הולכת על לבה רותחת,כאילו זה שטח שאסור לי לדרוך עליו.
וברגע שהרמתי את עייני מהרגליים היחפות שלי ליבי עצר את קצב פעימותיו כשראיתי את רועי יורד במדרגות,הטלפון היה צמוד לאוזניו והוא אפילו לא שם לב אלי,עד שעינינו נפגשו,הרגשתי כאילו אני עומדת לקבל התקף לב והנשימות שלי היו מאוד חדות.
הוא הסתכל עליי ובחן אותי לשנייה ואז התעלם ממני כאילו לא עמדתי ממש מולו ״כן אני אדבר איתך יותר מאוחר ״ הוא אמר בטלפון והלך במהירות אל המשרדים,השאיר אותי חסרת מילים במסדרון החיוור של החדרים.
תרגלתי קצב נשימות איטי כמו שהרופא לימד אותי.
המרחק ביני לבין היציאה סך הכל דקה,דקה שלמה שבו אני יכולה להיות חופשייה
אבל אני מסתכנת.
טל ורועי יכולים להסתכל מעבר למשרדים ולראות אותי בורחת ואני לא יודעת איך לצאת מפה בכלל.
עדיף לי לחקור יותר על המקום,לתת את האמון שלי בהם ואז לברוח ולא להסתכל אחורה לעולם.
זה יקרה מתישהו
אבל לא היום.
*******************
סיימתי את שיחות הבוקר והארגונים להופעה החיה מחר,רוזי חזרה עם טל לפני שעה מהבדיקות הרפואיות שהיתה צריכה לעבור,ועכשיו הבנות עושות חזרות אחרונות לפני ההופעה.
אני שמרתי על ההפתעה שלי בסוד,אני מת לראות את התגובה של טל כשאני אביא מישהי למועדון מחר.
היום החלטתי לסיים מוקדם כדי להתפנות לסידורים שלי ולהיפגש עם קובי,החלטתי שהגיע הזמן.
קובי היה החבר הכי טוב שלי בבית ספר וניתק איתי קשר לפני 4 שנים כי היה לנו פיצוץ,הגיע הזמן ליישר בינינו את ההדורים חוץ מזה שהוא חייב לי טובה שעכשיו אני ממש אשמח לנצל אותה .
כשעליתי למעלה לא יכולתי שלא לשים לב לרוזי,אחרי כל מה שטל עשה לה היא עדיין שורדת.
הרשתי לעצמי להסתכל עלייה לא יותר מ3 שניות לפני שהמשכתי לרכב שלי,זאת הילדה שלי.
חזקה ולוחמנית
מקווה שאם התוכנית שלי תסתדר היא תסלח לי ביום מן הימים.
התחלתי נסיעה למושב שבו הוריי גידלו אותי עד גיל 12,עד שהחיים שלי השתנו ועברנו למרכז כדי לעזור לסבא שלי עם העסק.
עד הגיל הזה חייתי חיים של בן אדם נורמאלי ורגיל,היו לי חברים,היו לי תחביבים,אהבתי לנגן בפסנתר ואז לצאת למגרש המשחקים עם החברים.
אמא שלי אף פעם לא ויתרה לי על לימודי פסנתר,היא התעקשה שזה יפתח את הידע שלי ויהיה לי לעיסוק טוב,החלום שלה היה שאופיע בכל מיני היכלים,היא תמיד אמרה לי שמוזיקה היתה השלוות נפש שלה.
היא אהבה מאוד את אבא שלי והיתה מוכנה להפוך את כל החיים שלה 180 מעלות בשבילו.
בתור ילד קטן חונכתי להיות נדיב ולתת כבוד לנשים,למצוא אהבה כמו של הוריי
אבל לחיים שלי היו תוכניות קצת אחרות.