החיים שאחרי הבגידה

פרק 1

הבגידה היא סוג של הזדמנות להזכיר לנו שלא כולם ראויים לכך שניתן בהם אמון.
הדבר שהכי עצוב בבגידה זה שהיא לעולם לא מגיעה מאנשים שהם האויבים שלך,
אלא מהאנשים שאת הכי סומכת עליהם. רק מי שאת סומכת עליו מסוגל לבגוד בך.
כתבתי את הסיפור הזה מתוך הכאב האישי שלי והוא מוקדש לכל מי שחווה בגידה.

∞

נכנסתי אל בניין משרדי חברת הנדל״ן של אמא שלי עם חיוך גדול שמרוח על פניי.
״ברוכה הבאה, גברת דנה״, אמרה לי הבחורה שיושבת בכניסה של בניין החברה.
״תרצי לשתות משהו?״, היא שאלה אותי, ואני חייכתי וסירבתי בנימוס להצעתה.
הרגשתי די לא נעים. היא הייתה כל כך נחמדה אליי, ואני לא זכרתי מה השם שלה.

אני עד כדי כך לא מעורבת בענייני החברה שאני אפילו לא יודעת מי העובדים כאן.
״אמיר עסוק?״, שאלתי אותה. הפניתי את מבטי אל משרדו אך לא הבחנתי בדבר.
קירות הזכוכית הכהים של משרדו לא אפשרו לי לראות דבר מלבד את השתקפותי.
הקירות בבית שלנו הם כאלה בדיוק. מבפנים רואים הכל, ומבחוץ לא רואים כלום.

אמיר לא יודע שבאתי הנה. הייתי בקניון פה ליד, אז חשבתי לעבור ולהפתיע אותו.
״מר אמיר לא כאן, הוא יצא די מזמן״, היא ענתה לי והופתעתי מהתשובה שלה.
״הוא סיפר לך אולי מתי הוא חוזר?״, שאלתי אותה. אם אני כבר פה, אני אחכה.
היא השיבה שהיא לא יודעת מתי הוא אמור לחזור, ואני התבאסתי מהתשובה שלה.

התלבטתי אם להישאר לחכות לאמיר, כי הבן שלנו לא מרגיש טוב ומחכה לי בבית.
״אני אפתח את המשרד, תוכלי לשבת שם בינתיים״, המזכירה הציעה והסכמתי.
הלכנו יחד אל עבר המשרד. היא פתחה אותו, ונכנסנו. היא יצאה וסגרתי את הדלת.
התיישבתי על כסא המנהלים הגדול של אמיר ושלפתי את הטלפון שלי מהתיק שלי.

חייגתי אל אמיר והוא ענה לשיחה אחרי דקה שלמה, דבר שלא מאפיין אותו כל כך.
״הלו, דנה?״, הוא ענה. ואני, שחיכיתי לו במשרד עם חיוך על פניי, שאלתי אותו,
״איפה אתה, חיים שלי?״. הוא ענה לשאלה שלי מהר, מבלי לחשוב אפילו לרגע.
החיוך הרחב שהיה מרוח על פניי נפל מיד וגם הלב שלי נפל אל הרצפה ביחד איתו.

לא ידעתי איך להגיב, קפאתי לגמרי. מחשבות רבות עברו בראש שלי ללא הפסקה.
״אני במשרד שלי״, הוא ענה מהר, מבלי להסס, כאילו אני לא נמצאת כאן עכשיו.
״דנה, קרה משהו?״, הוא שאל אותי בדאגה אחרי כמה שניות שבהן הייתי בשקט.
מה לעזאזל אני אמורה לחשוב? אני נמצאת פה, במשרד שלו, והוא פשוט שיקר לי.