Over You

פרק מס' 10

כשאני חוזרת אל החדר אני מביטה בעצמי מהמראה. אני נראת רע בדיוק כפי שאני מרגישה. העיניים הירוקות שלי התערבבו עם אדמומיות ושקים שחורים הופיעו מתחתיהם. אני נאנחת בקול ומתלבשת - קודם תחתונים וחזייה, ומעל שמלת טריקו בצבע אפור. אני מסרקת את השיער שלי, שארך עוד וכבר נהיה ממש מעיק.. חושבת לעצמי שאני חייבת שינוי כלשהו. אין לי ראש לכלום, בייחוד לא ללימודים היום. בחילה עושה את דרכה במורד הגרון שלי ואני נאבקת שלא לרוץ ולהקיא באסלה. מה אני עושה עם החיים שלי? מה זו הנטייה המפגרת שיש לי להכאיב לעצמי כל הזמן? כשאני מבינה שהבחילה דיי רצינית, אני רצה לשירותים ומקיאה את כל תכולת קיבתי.

"מיה" ג'ני מופיעה בפתח השירותים, על פנייה הבעה מודאגת. היא ממהרת לתפוס את השיער שלי ולאסוף אותו. "מה קורה איתך?" היא שואלת ועוזרת לי לקום בעזרת ידה, תוך כדי היא גם אוחזת במותני. אני מרגישה חלשה כ"כ, כאילו הגוף שלי מודע לכך שאני במשבר רציני, וגם הוא החליט למרוד. היא שוטפת את פניי קלות ונותנת לי לצחצח את השיניים שלי. לאחר מכן היא מובילה אותי לשכב על הספה בסלון. "קחי" היא מושיטה אליי כוס גדולה של מים קרים. "אין לך חום" היא אומרת לאחר שבדקה את המצח שלי. "זה סתם.." אני אומרת. סתם מכל החיים המגעילים האלה. אני מנסה להרגע, הגרון עדיין צורב. "תעשי לי טובה, תשארי בבית היום" ג'ני מבקשת. "את לא ישנה כמו שצריך.. לא יקרה שום דבר אם תקחי חופש מהלימודים ומהעבודה היום. את חייבת לישון כמו בן אדם" היא כועסת ובצדק. היא בהחלט צודקת במה שהיא אומרת. אני מאבדת את זה קצת. יש לי תקופות שבהם אני כ"כ מעמיסה על עצמי, עד שלבסוף אני מתפרקת. עכשיו אפשר להוסיף לתקופה המחורבנת הזו את כל המצב האידיוטי עם מייק, והריב עם נייט. "את רוצה לספר לי מה קרה עם מייק?" היא שואלת. "שון התקשר.. הוא אמר שמייק התעורר ורתח על זה שברחת. הוא ניסה להתקשר ואת לא זמינה" היא מסבירה ועוטפת אותי לחיבוק. "על מה בדיוק יש לו לרתוח? אני לא החברה שלו. חוץ מזה שלא רציתי להעיר אותו" אני כועסת יותר. אני מספרת לג'ני על הלילה ההזוי שעברתי. מהרגע שהגעתי לעבודה ועד לרגע שברחתי הביתה ממייק. "שמעתי שהיה לך ולשון ריב" אני אומרת והיא מרימה את הכתפיים בתגובה. "זה סתם היה ריב אידיוטי, אל תדאגי כבר השלמנו" היא מחייכת ועינייה נוצצות. "אני אוהבת אתכם, אתם זוג מדהים! אל תוותרי עליו בעד שום דבר אחר בעולם" אני מחייכת כשחושבת שהם מודל לחיקוי לאיך זוג אמור להראות, ומתכרבלת בין הזרועות שלה שעוטפות אותי חזק.

אני שוכבת במיטה עם כוס תה, וחושבת איך להודיע לנייט שאני לא יכולה להגיע היום כי אני לא מרגישה טוב. הודעה? או שיחת טלפון? לבסוף אני שולחת לו הודעה 'היי נייט. אני מרגישה היום על הפנים, אני לא אצליח להגיע למשמרת שלי. מצטערת על ההתראה הקצרה.' הודעה רגילה של עובדת לבוס שלה. אני כועסת עליו בטירוף! מסתבר שהוא מפגר בדיוק כמו כולם. אחרי כמה דקות נשמע צלצול הטלפון שלי, אני מרימה אותו מהשידה ושמו של נייט מתנוסס על הצג. אני נושמת עמוק. "הלו" אני עונה לשיחה. "מיה" הוא אומר בטון רגיל ואדיש. "קיבלת את ההודעה שלי?" אני שואלת. "קיבלתי.. את באמת לא מרגישה טוב? או שאת מתחמקת ממני?" הוא שואל בטון עצבני. מה הוא מפגר?! "או שאולי את רוצה להישאר עם מייק הלילה?" הוא מוסיף ואני נדרכת. הוא באמת אמר לי את זה עכשיו? אני מרגישה דקירה בלב. "אתה רציני איתי?!" אני מרימה את קולי. "דבר ראשון אני לא זו שצריכה להתחמק ממך, למיטב ידיעתי לא עשיתי לך שום דבר. דבר שני כן, אני לא מפסיקה להקיא מהבוקר. דבר שלישי אתה מוזמן לקחת את מייק וללכת להזדיין" הדמעות מציפות את פניי. אני כבר לא מכירה אותו. איך הוא בכלל מעז לדבר אליי ככה? "מיה" הוא כמעט לוחש בטון מצטער. "אני מצטער" הוא מוסיף ואני שותקת. הדבר היחיד שהוא שומע ממני זה את ההתייפחויות שלי והנשימות הקצרות כתוצאה מהן. "אני באמת באמת מצטער. איפה את?" הוא שואל בדאגה. "בבית" אני עונה אפוסת כוחות, מרוסקת על המיטה שלי. הוא באמת פגע בי, קודם עם ההתנהגות שלו ועכשיו עם הדיבור הזה. לא הכרתי אותו ככה, אני יודעת שהוא יכול להיות מניאק אבל אף פעם לא כלפיי. "אני יוצא אלייך" הוא מעדכן אותי, כאילו זה ישנה משהו אם אגיד לו שאני לא רוצה לראות אותו. "תעשה מה שאתה רוצה" אני אומרת בכעס ומנתקת. הוא גרם לי לבכות, בטוח הוא שונא את עצמו עכשיו. מה אכפת לי בכלל, זה מגיע לו..