Over You

פרק מס' 21

ניסינו להסדיר את הנשימות העמוקות שלנו והבטנו אחד לשנייה בעיניים. העיניים הירוקות של נייט מביטות בי בחמימות כשהן נוצצות.
אני רועדת וצמרמורות יורדות במורד גופי. נותרנו חסרי מילים, העיניים והמבטים שלנו אמרו הכל.
לרגע שכחתי מכולם ומהמקום בו אנו נמצאים, הרגיש לי כאילו זה רק אני והוא. האצבעות של נייט ליטפו את גופי וגרמו לפרפרים בבטן שלי להתעורר. אחרי כמה דקות שהרגישו נצח, נשמע הקול השקט שלו "בואי" הוא עזר לי לקום בעדינות. נעמדתי כשאני מעט לא יציבה ונאחזת בשולחן, הרמתי את החזייה והחולצה והתלבשתי.
התחתונים שלי היו זרוקים על הרצפה כשהם קרועים. החזקתי אותם בידי ונייט חייך את אחד מהחיוכים הממזריים שלו. "מה אני אמורה לעשות עכשיו?" שאלתי מצחקקת. "פשוט אל תלבשי תחתונים" הוא אמר כשהוא מרפרף עם פיו על אוזני, מתגרה בי. זזתי מהר כדי לא להיכנס איתו לאקט מיני נוסף. נאנחתי ובלית ברירה הרמתי את המכנס ג'ינס הקצר מהכיסא שעליו הוא נמצא זרוק ולבשתי אותו מבעד לנעליים שנשארו עליי. עברתי עם הציפורניים שלי על השיער והרמתי אותו לקוקו גבוה ומרושל, כמו שאני אוהבת. "מה?" שאלתי בחיוך נבוך כשראיתי את נייט נשען על השולחן ומביט בי בחיוך גדול. "סתם.. זה מוזר" הוא אמר עדיין מחוייך. "כן, ספר לי על זה" צחקתי. האווירה הייתה מוזרה, אבל מיוחדת. "אני נאלצת לחזור לעבודה.. אראה אותך יותר מאוחר" אני נושקת לפיו ברכות. הוא כורך את ידיו סביב מותניי "אני רוצה לישון איתך הלילה" הוא מבקש. "נראה" אני עונה בחיוך ומשתחררת מידיו, מסובבת את המפתח של הדלת ויוצאת. ידעתי שהוא מקלל עכשיו.

"השלמתם?" קרייג קורץ לי ומחייך תוך כדי שהוא מוזג צ'ייסרים של טקילה. "השלמנו" אני עונה באושר. "תודה קרייג!!" אני מודה לו אף יותר במבט מאשר במילים והוא מהנהן בחמימות. אבלין מביטה בי בעצבנות, אני מנסה להתעלם ולא להתעצבן. "אז מה את עושה את הבוס עכשיו?" היא שואלת כועסת עם פנים זעופות, כמו תמיד. "לא עניינך" אני עונה לה ברוגע. "אל תחיי באשליות שאיתך זה יהיה אחרת" היא זורקת ויוצאת להפסקה שלה. אני כ"כ שונאת אותה, היא מהרהרת אותי כל הזמן! אני לא צריכה להקשיב לה בכלל, אך בכל זאת המילים שלה חודרות לי לראש ואני לא מפסיקה לחשוב על כך.

"איך הלך?" נייט שואל אותי כשהוא יוצא מהמשרד ומלטף את גבי, אחרון הלקוחות יצא והיינו לקראת סגירה. "היה בסדר" אני עונה ומפהקת קלות. "את עייפה" הוא מלטף את שיערי ברכות ואז מנשק אותי נשיקה חפוזה בשפתיים ומחבק אותי אליו, לא לפני שמביט שאבלין לא לידנו. "זה מעצבן אותי" אני מתפרצת, למרות שרציתי להשאיר את זה לעצמי. "מה מעצבן אותך?" נייט שואל ומכווץ את מצחו כלא מבין. "שאנחנו צריכים להתחבא מאבלין. אם זו הייתה מישהי אחרת הייתי באמת מרגישה לא נעים. אבל אני שונאת אותה וזה הדדי! אני לא רוצה שתבדוק בכל פעם אם היא בסביבה ורק אז תנשק אותי" אני מודה. הוא שותק לרגע ואז פשוט עונה "בסדר" ובהפתעה גמורה מתנפל על שפתיי. אנחנו שומעים את קולה המעצבן של אבלין שחזרה מהפסקת סיגריה עם קרייג, ואני ממש מרחמת עליו כי היא דיי אכלה לו את הראש עם החפירות שלה. "אני יוצאת לסיגרה" אני אומרת לקרייג בחיוך ומושכת את נייט אחריי. כשאנחנו יוצאים מהיציאה האחורית הוא מתיישב על המדרגה ומושיב אותי על ברכיו. הוא מדליק בשבילי סיגריה ואז אחת בשבילו. "את באה לישון איתי?" הוא שואל ומנשק את הכתף שלי. "אני לא יודעת אם זה חכם.." אני מתגרה בו ומחייכת בתוכי. "למה לא?" הוא שואל לא מבין. "אני רוצה שנתקדם לאט.." אני עונה בכנות. "את ישנת איתי גם לפני" הוא מרים גבה וגורם לי לצחוק. "אני יודעת, אבל עכשיו אנחנו ביחסים אחרים, אני מפחדת שנאיץ בדברים ואז זה יגמר באותה המהירות" אני מדברת כמו ילדה מפוחדת וחסרת בטחון, אבל אני צודקת בדבריי. עד שאני חושבת שיש לי משהו שאפשר לקרוא לו 'יציב' אני רוצה לשמור אותו ולטפח אותו, בהדרגתיות. "בייב.." הוא נאנח ומלטף את פני. "אנחנו לא נאיץ בכלום. זה לא אומר שאת לא יכולה לבוא לישון איתי" הוא אומר בקול המרגיע שלו, קצת נעלב. "טוב, שיכנעת אותי עם הפרצוף המתוק הזה" אני מביטה בו בחיוך. "אז זה כן?" הוא שואל בחיוך. "זה כן" אני ממשיכה לחייך למראה העיניים הנוצצות שלו, ממש כמו ילד קטן שקיבל את המתנה שהוא ביקש.