Over You

פרק 29

"בוקר טוב יפהפיה שלי" נייט חיבק אותי מאחורה, כשגופו העליון חשוף ומתחכך בגבי. הסתובבתי אליו בחיוך רחב. "ישנת טוב?" שאלתי, הוא התעורר מאוחר. מעצבן אותי שכל מה שהוא אוהב לעשות זה לצאת לבלות ולעבוד בבר, כאילו שכל השאר זה סתם בנוסף. "ישנתי מעולה.." הוא אמר מותח את ידיו מעלה ומחייך את אחד מהחיוכים היפים שלו. "ואת?" הוא שאל וליטף את שיערי. "בסדר כזה.." עניתי בפשטות, השתעממתי למוות. צפיתי בסדרה מפגרת בטלוויזיה כל הבוקר, וחיכיתי שיתעורר. לא רציתי ללכת כשהוא ישן, רציתי להעביר איתו את היום. "משתעממת?" הוא שאל פורץ בצחוק, לאחר שבהה בפניי שרוב הסיכויים הסגירו אותי. "מאוד" הודיתי בחיוך. "תחשבי מה בא לך לעשות, אני בינתיים אלך לצחצח שיניים כדי שאוכל לאכול אחר כך את הפה הטעים שלך" הוא אמר נוגע בפניי בעזרת אצבעותיו הארוכות, ברכות, וגורם לי להתענג מהמגע שלו. העיניים שלו קדחו בעיניי, אבל באופן נעים. הרגשתי שכשאני איתו כל העולם עוצר מלכת. "כבר חוזר" הוא אמר ונעלם לתוך הבית, הלכתי אל המטבח והרתחתי מים לקפה, בפעם השלישית להיום.

"אז עכשיו אנחנו יכולים לדבר על כל מיני דברים מעצבנים?" נייט שאל, כשישבנו בבית קפה בחוץ, ואכלנו ארוחת בוקר. מזג האוויר היה קריר ונעים, ושמחתי שאני יכולה לעשן. "כמו מה?" שאלתי פורצת בצחוק. האווירה הייתה טובה עד עכשיו, איזה דברים מעצבנים בדיוק? עיקמתי את פרצופי כשראיתי את הפרצוף המרצין של נייט. "אנחנו חייבים לדבר על כמה עניינים, בואי פשוט נשאר רגועים. בסדר בייב?" הוא שאל מושיט את ידו ומסרק את שיערו באמצעות אצבעותיו, ואז ידו עוברת אל פניי ומלטפת את פי. "בסדר" הסכמתי ושאפתי מהסיגריה חזק. "יש סיפור כלשהו עם מייק? אני רוצה שתעני לי בכנות" הוא ביקש בעיניים ירוקות בהירות. "כבר דיברנו על זה" זרקתי בעצבנות קלה. מה הוא רוצה? איזה סיפור? הוא יודע בדיוק מה זה היה, כמו שאני יודעת בדיוק מה לו היה עם אחרות! "לא ממש דיברנו על זה.. סתם זרקת על זה כמה דברים.. אבל חשוב לי לדעת!" הוא ביקש בקול תקיף יותר. "חוץ מזה שאני לא רוצה שנהפוך את השיחה הזו לריב, בואי פשוט נדבר כמו זוג נורמלי" כיביתי את הסיגריה במאפרה ונשענתי אחורה, משלבת את ידיי על חזי. "מה אתה רוצה לדעת נייט? כמה סבלתי כל החודשים האלה? כמה מייק היה שם בשבילי כל התקופה הזו, ואני לא מדברת רק על סקס. אני מדברת על חברות! הוא סבל אותי במשך כל התקופה הזו ותאמין לי שלא הייתי נחמדה" דיברתי ברציפות. כעסתי מעט אבל מצד שני יכולתי גם להבין ממה השאלה שלו נובעת. "אז כן לא הסכמתי להיות עם אף אחד, ואיתו זה היה פשוט נוח.. זה גם לא קרה ישר אחרי שנפרדנו, לקח לי זמן" המשכתי בקול שקט יותר. "מיה.." הקול של נייט היה עדין והוא רכן אליי מעט ממקום מושבו. "אני לא שופט אותך, אני באמת רק רוצה להבין. אני יודע בדיוק מה היה הסיפור איתו מההתחלה, אל תשכחי ששיתפת אותי בהכל ולא החסרת פרט" הוא אמר מעביר את ידו בשיערו בעצבנות. "אני אוהבת אותך! ובחרתי בך! אבל אני אומרת לך מעכשיו שאם זה מוביל לזה שאני אפסיק לדבר עם מייק, אני לא מוכנה!" שיחררתי את ידי מידו והדלקתי סיגריה נוספת. נייט היה שקט הוא העביר את עיניו מעיניי אל הסיגריה, במשך מספר פעמים עד ששבר את השקט. "אני יודע שלא תוכלי להפסיק לדבר איתו, הוא חלק מהחבורה שלכם עכשיו, אבל אני לא רוצה שתמשיכו בידידות המפגרת שלכם, ובטח שלא תשארו אחד עם השנייה לבד" גילגלתי את עיניי. "אל תגלגלי לי עיניים" הוא החל להתעצבן. "יש לי שאלה אליך, ותענה לי בכנות כמו שאני עונה לך עכשיו" הוא הינהן בזעף. "אתה קבור בבר כל היום, לא יוצא מצב שאתה נמצא לבד עם אבלין או עם קמילה?" שאלתי בעיניים פקוחות לרווחה. סף העצבים שלי עלה שלב כשפניו שינו הבעה. "זה לא אותו הדבר" הוא התגונן. "למה לא?" שאלתי והוא נאנח. "כי זה יחסי עבודה" הוא ענה וגרם לי לפרוץ בצחוק גדול. "שמעתי על ענייני העבודה שלך! זיינת אפילו אותי במשרד שלך, אז תפסיק עם השטויות האלה שאתה מדבר" פניי האדימו, הרגשתי רותחת בכל הגוף. למה הוא לא מודע לדברים האלה? למה הוא תמיד חושב שזה בסדר? "מיה, אל תדברי ככה!" הוא אמר בקול תקיף ועצבני. "אבל זה נכון.. גם עם אבלין וגם עם קמילה יש לך היסטוריה.. שלא נדבר על נשים אחרות שמגיעות לבר באופן קבוע" אמרתי ממשיכה. "מה ההבדל בדיוק?!" שאלתי והמלצרית בדיוק עברה על יד שולחננו בביישנות, רואה שאנחנו באמצע ריב סוער. "את יכולה להביא לי בבקשה בקבוק מים?" ביקשתי והיא הינהנה בחיוך ונעלמה. "אי אפשר לדבר איתך על זה" הוא שקע אחורה בכיסאו והדליק סיגריה בעצמו. "נייט קשה לי בטירוף, אני כ"כ אוהבת אותך שזה מפחיד אותי! אני מודעת לעבר שלך וזה משהו שאני מנסה להשתחרר ממנו. אבל זה קשה ואני עובדת על זה. אבל אתה לא יכול לבקש ממני דברים כשאתה בעצמך לא מיישם שום דבר. מה אם הייתי אומרת לך שאני עובדת בבר עם שני בחורים שיצאתי איתם בעבר, והם עדיין מקרקרים סביבי כל לילה מחדש? מה היית אומר על זה?" שאלתי רגועה יותר. "הייתי שובר להם את האף ועל הדרך עוד משהו" הוא ענה עצבני וגרם לי לחייך ולצחוק מעט. "אני בטוחה, אבל אתה מבין על מה אני מדברת? או שזה חסר טעם לדבר איתך על זה?" שאלתי. "אני מבין.." הוא ענה ממש כמו ילד קטן שלא קיבל את המכונית צעצוע שרצה. נעמדתי בלי בושה והתקרבתי אליו, התיישבתי על הברכיים שלו ורכנתי לנשק אותו על פיו בעדינות. מי שרוצה להסתכל, יותר ממוזמן. "אני לא רוצה לריב איתך, אבל אתה בהחלט יכול לשגע אותי" חייכתי ופניו התרככו. "אני אוהב אותך.. אני לא רוצה שהוא יגנוב לי אותך" הוא אמר את זה בצורה שגרמה לי רק לחבק אותו חזק ולחייך. "אני שלך נייט, אף אחד לא יכול לגנוב אותי ממך. אלא אם כן זה יהיה אתה שיזרוק אותי אליהם" רכנתי אל צווארו. "בחיים לא" הוא ענה והדביק נשיקה על מצחי.

קבעתי להיפגש עם מייק, כמובן אחרי שדיברתי עם נייט - והתחננתי בפניו שלא יעשה סצנות. אני רוצה לספר את החדשות הטובות האלה למייק בעצמי. "היי מותק" הוא קרא שנכנסתי אל הדירה שלו ושל שון. הוא שכב על הספה בג'ינס כהה וללא חולצה, המיזוג בדירה היה על חום והוא צפה במשחק כדורגל. "זו הקלטה או שידור חי?" שאלתי צוחקת. "הקלטה" הוא ענה לא מוריד את עיניו מהמסך. "אז תעצור" ביקשתי ממנו ונזרקתי על הספה ליד. הוא השמיע צקצוקים ונאנח בעצבנות אך לבסוף כיבה את הטלוויזיה. הוא חיבק אותי אליו ושיחק בשיערי. "מה את רוצה לספר לי?" הוא שאל בקול שקט. משהו בקול שלו, באווירה שהייתה, רמזה לי שהוא כבר יודע. "אני ונייט.." אמרתי בקול שקט ושיחקתי באצבעותיו. "אני יודע. ידעתי את זה מהרגע שפגשנו אותו במועדון. ידעתי שהוא לא יוותר עלייך" הוא קטע אותי, עוד לפני שהתחלתי לספר בכלל. קולו לא היה מובן. "אבל אני שמח בשבילך" הוא נשק לראשי בעדינות. "אם הוא יפגע בך יהיה לו עסק איתי ואני נשבע לך שאני לא אתן לו להתקרב אלייך" הוא גרם לי לחייך מהאכפתיות שהוא הפגין. "מייק זו לא פגישת פרידה, אני ואתה ממשיכים בידידות שלנו! לא הסכמתי אפילו לרגע לוותר על זה" עוררתי אותו עם המשפט הזה והוא הסתכל עליי בעיניי איילה כחולות, מעט בהלם. "כמובן שאנחנו מפסיקים עם החלק השני של החברות שלנו" צחקתי והוא חייך באושר. "כבר חשבתי שזה הקץ" הוא חזר להתבדח וזה הסימן שהכל בסדר. הוא חיבק אותי אליו חזק ולא הרפה. "אני מקווה שהפעם זה יחזיק מעמד" הוא אמר ממסה לעודד בדרכו. "גם אני מקווה" הסכמתי איתו ובמוחי התרוצצו אלף ואחת מחשבות.

"אז? הכל בסדר?" אליס וג'ני תחקרו אותי. "ברור. למה שלא יהיה?" שאלתי לא מבינה, ונגסתי בפיצה בתאבון גדול. "איך מייק הגיב?" ג'ני התעניינה מדיי. "אם הייתן רואות את האושר בעיניים שלו כשאמרתי לו שזה שחזרתי לנייט לא פוגע בחברות שלי איתו" שמחתי. הקשר שלי עם מייק התחזק בחודשים האחרונים, הוא היה החבר הכי טוב שלי, ואני כל כך מעריכה אותו על זה. "שון דאג" היא זרקה באוויר ואליס דפקה בה מבט. "מה?! זה ידוע שהוא מטורף עלייך והוא פשוט מפחד מהצל של עצמו במערכות יחסים. זה פשוט פספוס שלו" היא ענתה למראה ההבעה הזעופה של אליס עלייה. הירהרתי כמה רגעים על זה, אלה שטויות. מייק אוהב את החופש שלו והוא פשוט נקשר אליי, נכון שהוא מחבב אותי מאוד אבל פה זה נעצר מבחינתו. "את נורא רגועה" אליס צחקה בעצבנות. "אני ונייט חזרנו, אני ומייק עדיין חברים, אתן איתי מה עוד אני צריכה?" שאלתי לא מחכה לתשובה. ניסיתי להעביר נושא. "אני שמחה בשבילך, באמת.. רק תהיי זהירה, אני לא רוצה שתחזרי אי פעם לתקופה המגעילה הזו" ג'ני אמרה בדאגה ורכנה קדימה להושיט את ידה לשלי. "אני אהיה זהירה, מבטיחה" חייכתי.

"אז חזרתם?" אבלין הרימה גבה כששוב הופעתי בבר, הפעם ביוזמה של נייט. מה אכפת לך? התאפקתי לא לענות לה בצורה הזו. "כן" עניתי בחוסר חשק לפתח איתה שיחה, התקדמתי לעבר המשרד של נייט וגילתי את קמילה יושבת במשרד שלו וצוחקת בקולי קולות. רציתי למשוך לה בשיער ולהעיף אותה משם בבעיטה. "בייב" נייט חייך אליי והושיט את ידו כדי שאבוא לשבת על ברכיו. "מה שלומך?" קמילה שאלה, בחיוך מזויף שאזהה אפילו ממרחקים. תהיתי מה היא עושה פה, והאם זה הרגל שלה שאצטרך לקטוע. הגיע הזמן לעשות סדר בעיניינים!