Over You

פרק 38

כשהוא הגיע אליי הרגשתי שהנשימה שלי חוזרת אליי, ושהדמעות מתחילות להתייבש מהרוח.

עיניו הכחולות היו כ"כ צלולות ויפות והן היו מלאות בדאגה. הלסת הייתה מהודקת, והידיים שלו היו מכווצות לאגרופים. כשנגע בי הידיים שלו נרפו והוא עטף אותי לחיבוק חם מלא בריח שלו! "מה קרה? מישהו עשה לך משהו?" הוא שאל לא מבין והחזיק בראשי בעדינות, כשעיניי מופנות לשלו. העיניים שלו בחנו את פניי, והרגשתי כאילו הוא מלטף אותי באמצעותן. "נייט פה" אמרתי ועיניי החלו להתרוצץ לכל מקום, רק לא לעיניו. אני בטוחה שלמייק נמאס ממנו, ופחדתי שגם אני אמאס עליו בקרוב. "מה הוא עושה פה?" הוא שאל מתעצבן, והגוף שלו שוב התחיל להתקשח. "אני לא יודעת.. יומולדת של איזה חבר. אני לא רוצה לראות אותו, רע לי" התיישבתי, התחלתי שוב להרגיש חנוקה מכל זה. מייק הושיב אותי על הברכיים שלו והתבונן בעיניי כמחפש משהו. "מיה, את חייבת להחליט מה את רוצה" הוא אמר תחילה בכעס, ואז ברכות. "אני יודעת מה אני רוצה" התעצבנתי, ברגע שהוא הגיע וחיבק אותי עם האהבה שלו ידעתי בוודאות מה אני רוצה. "ומה את רוצה?" הוא שאל וליטף את שיערי, יכולתי לראות מעט פחד בעיניו, למרות שניסה להסתיר זאת. "אותך, אני רוצה אותך" אמרתי ודמעות החלו לזלוג להן שוב. הוא נשם בהקלה והחל לנגב את הדמעות באמצעות האצבעות שלו, ואז הצמיד את שפתיו לשלי, הוא נישק אותי ברכות וליטף את גבי כנחמה. "את רוצה לדעת איך אני מרגיש ולמה גרמת לי?" הוא שאל בחיוך קטן, והינהנתי להסכמה. הוא הצמיד את ידי אל הלב שלו שדפק בקצב מטורף ואז הצמיד את המצח שלי לשלו. "אנחנו יכולים להצליח בזה" הוא אמר כמעט לוחש, וגורם לי לקוות שהכל יכול באמת להסתדר. "אתה תהיה רק שלי?" שאלתי והרגשתי לפתע כמו ילדונת קטנה, שברירית ופחדנית. "אני אהיה רק שלך!" הוא חייך ונישק אותי ברעבתנות. הוא חזר איתי אל הבר, הידיים שלנו משולבות והראש שלי שעון על כתפו. אפילו מבלי להסתכל לכל עבר, עיניי מצאו באופן אוטמטי את נייט שראה אותנו. מייק הידק את האחיזה של הידיים שלנו ונשק לשיערי. "יאללה תסיימי את המשמרת המזויינת הזאת, כדי שנוכל ללכת הביתה" הוא נשק לפי, והוא לא הסכים ללכת, הוא ישב ובחן אותי כל המשמרת. זה אפף אותי באנרגיות חיוביות, אהבתי לדעתי שהוא בוחן כל תנועה שלי ושבכל פעם שלקוח מלפרטט איתי הוא בוער מקנאה. הגנבתי לו חיוכים ומבטים מפתים מדי פעם וזה רק גרם לו לבהות בי עם חיוך מטופש על הפנים ולקרוץ לי.

שכחתי מכך שנייט היה בבר בלילה הזה, שכחתי מההשפעה שהייתה לו עליי ברגע הזה שחיבק אותי אליו ונורא השתדלתי לשכוח מהעיניים הירוקות שלו.

שבוע לאחר מכן החלטנו לצאת לאכול באחת המסעדות האהובות על מייק, שהפכה להיות עם הימים גם אחת מהאהובות עליי ואז לצאת לאחד המועדונים. "אווה ומלודי גם באות" מקס הודיע לי. "בסדר.. אל תסתכל עליי ככה" ביקשתי ממנו, הרגשתי כאילו אני השטן בכבודו ובעצמו. הוא הרים כתפיים וחייך את אחד מהחיוכים הטיפשיים שלו. "אני לא רוצה שמישהי תרגיש לא בנוח בכל הקטע הזה" הוא אמר מסובב את הידיים שלו בפיתול, פרצתי בצחוק. "איזה קטע?" שאלתי מחקה אותו עם הידיים. "זה שאת ומייק מתנהגים בחזירות ולא מספרים לחברים שלכם שום דבר, לא אומר שאנחנו לא רואים או שומעים דברים" הוא אמר מחייך אליי בממזריות. גילגלתי את עיניי ואז פרצתי בצחוק. "מקס, אם לא היית קיים, היו צריכים להמציא אחד כמוך" הוא נזרק על המיטה שלי, בעוד אני חיפשתי מה ללבוש מהארון. "אני יודע.. גם אותך היו צריכים להמציא" הוא אמר, מציק לי. "טוב, תספר לי אולי מה קורה עם האדמונית שלך?!" חייכתי אליו ומשכתי את הרגליים שלו קדימה. "מקס, כמה פעמים אמרתי לך שלא עולים למיטה שלי עם נעליים????" כעסתי עליו והוא עיוות את פרצופו והתיישב על המיטה כשרגליו על הרצפה. "קוראים לה מלודי, מיה! לא אדמונית" הוא התחיל לכעוס, ולמרות שהוא כועס זה הדבר הכי מצחיק בעולם - מרוב שהוא כל היום מחייך וצוחק, הכעס שלו נראה מוזר. "בסדר, מה עם מלודי?" שאלתי מדגישה את שמה. הוא החל לספר ולספר ולספר, ואני הייתי קשובה, הוא חבר טוב והוא תמך בי המון. מגיע לו שאתמוך גם בו. "אני שמחה בשבילך" אמרתי כנה ואמיתית והוא הינהן בחיוך. "טוב, אני מחכה כבר הרבה זמן לשיא, מתי את מתלבשת?" הוא שאל בקריצה. "יש לך 60 שניות לצאת מפה, אחרת אני מתקשרת למייק" צחקתי, והוא ציקצק. "כמה מזל יש לחרא הזה" הוא אמר ויצא אל הסלון, עבר להציק לג'ני שישבה בסלון כבר לבושה. חייכתי לעצמי והתחלתי להתארגן.