Over You

פרק 27

שכבנו על הספה עירומים, כשנייט עליה ואני שרועה מעליו. ראשי מונח על החזה שלו, הדירה דוממת וכך גם אנחנו, הדבר היחיד שנשמע לאוזניי זה פעימות הלב שלו.

השקט שלפני הסערה, או אולי השקט של אחרי?

"אני אוהבת אותך.." העזתי להוציא זאת מפי, אומנם הקול יצא שקט, אבל בשביל שנייט ישמע, זה הספיק.

בשעה שקדמה לרגע הזה, הכל יצא החוצה. הדמעות האחרונות שאני בוכה עליו, הכאב והגעוגעים של כל החודשים האחרונים בלעדיו. הדבר האחרון שישב בתוכי והעיק עליי, יצא עכשיו. עכשיו הכל נאמר, אין דרך חזרה. הרגשתי מצד אחד הקלה גדולה, ומצד שני לא ידעתי האם עשיתי את הדבר הנכון שאמרתי את זה עכשיו. זאת יכולה להיות התחלה חדשה או סגירת מעגל. הרגשתי את אצבעותיו מטיילות על פניי ומלטפות כל חלק ממנה. היה שקט, שקט שהרגיש לי נצח וגרם לי להרגיש פחד, אך לבסוף שמעתי את קולו הלוחש "גם אני אוהב אותך בייב, גם אני.." עצמתי את עיניי בחוזקה, מחייכת לעצמי. הוא הרים את ראשי אליו, מתבונן בעיניי עמוק, ואז מסתכל על פי "אני לא מאמין שהעברנו את כל החודשים האלה ככה.. בנפרד, בגלל אגו מזויין" הוא שוב חזר לכעוס, אבל זה היה רק לרגע. הוא משך אותי למעלה, קרוב יותר אל פניו. הסתובבתי כשאני רוכנת מעליו ונשקתי לו, רק ה' יודע כמה באמת התגעגעתי אליו.

התרוממתי כשראיתי שנייט נרדם, לבשתי את התחתונים שלי ונמשכתי ע"י הזרועות החסונות שלו. צחקתי. "תפסיק, אני חייבת לעוף הביתה" ניסיתי להדוף אותו ממני, אחרת אני אשאר פה, לא שזה מפריע לי, אבל העדפתי לישון בבית עד שנראה איך ממשיכים מכאן. לא רציתי לבלבל את עצמי, זה שאנחנו אוהבים אחד את השנייה גורם לי לאושר עילאי, אבל זה לא מספיק. אנחנו צריכים להתמודד עם עוד הרבה דברים. "את לא הולכת" הוא אמר בקול מנומנם. "נייט אני לא יכולה להשאר פה עכשיו" התבוננתי בפניו והוא התבונן בי בעיניים חצי עצומות. "למה?" הוא שאל לא מבין. "כי עבר עליי לילה לא קל, אני צריכה לנוח" הסברתי וליטפתי את שיערו. "אני לא רוצה שתלכי בייב" הוא אמר כשבעיניו אני רואה פחד? "אני בסך הכל הולכת הביתה, לישון. אל תהיה מצחיק" צחקתי בעצבנות וקמתי כשאני מרימה את החזייה ולובשת אותה בזריזות. "אנחנו נדבר כשתתעוררי?" הוא שאל ונראה מבולבל. "בטח שנדבר כשאתעורר. מה עובר עליך?" שאלתי בחיוך, אך הייתי מבולבלת בעצמי יותר. מה קורה לו? הוא נותן לי להרגיש כאילו שאני בורחת לו. "בסדר" הוא אמר וקם מהספה, משפשף את עיניו, מעביר יד בשיערו ולובש את הבוקסר שלו בחזרה על גופו. רציתי לצאת החוצה ולצעוק מרוב אושר. "אם את מחליטה ללכת, אני אקח אותך" הוא אמר הולך לכיוון החדר שלו. "ואני לא מתווכח איתך" הוא הוסיף מהר, שנייה לפני שרציתי לפתות את פי.

לא הצלחתי לישון, ישבתי במרפסת שלנגד עיניי השחר מפציע. כוס קפה חם ביד אחת וסיגריה ביד השנייה. הייתי מכורבלת בקפוצ'ון של נייט, שלא נתן לי לצאת בלעדיו. הריח שלו עליי גורם לי להרגיש מעופפת. אנחנו באמת יכולים לפתור את הבעיות בינינו וסוף סוף להיות ביחד? המחשבות לא הרפו ממני לרגע, אבל הייתי מאושרת, נייט אוהב אותי, והוא בא בשבילי.