Over You

פרק מס' 18

כשאני מתעוררת בבוקר, הדבר הראשון שאני יכולה להרגיש הוא את העיניים ששורפות לי. אני עדיין מרגישה רע. אני מחפשת את סביבי את נייט, אך נראה שהוא לא נשאר.. ואני לא יודעת אם להרגיש הקלה שהוא לא כאן, או עצב. אני מתרוממת מהמיטה לאט לאט. המועקה בלב לא מרפה עוד מאתמול, וכאבי הבטן מאותתים לי על פחד. אני לא יודעת מה קורה איתי, מעולם לא הייתי במצב הזה קודם. מלבד זאת אני לא בטוחה אם זה יהיה אפשרי שאני ונייט נחזור להיות כמו פעם או להיות משהו מעבר לזה ועצם המחשבה על כך גורמת לי לרעוד מפחד. אמש, שנינו נורא נבהלנו. מעולם לא חשבתי שאראה את נייט מזיל דמעות. לפי מה שסיפר לי בעבר, הפעם הראשונה והאחרונה שהזיל דמעות הייתה כשסבתא שלו, האישה שגידלה אותו, נפטרה. ראיתי מולי את העיניים הירוקות היפות והשלוות שאני כ"כ אוהבת לפתע כ"כ שבורות וכאובות.. איך אני יכולה לכעוס עליו? אני מנסה להתנער מהמחשבה הזו, לא מתחשק לי לבכות שוב.

אני מחליטה להישאר בבית, במילא הראש שלי לא במצב של ללמוד משהו חדש. אני מסמסת לקים ולאדם שלא אגיע היום ללימודים, ושאספר להם מאוחר יותר מה קורה כדי שלא ידאגו."יפה שלי" ג'ני שבדיוק יצאה מהחדר שלה נתקלת בי ומחבקת אותי חזק. "איך את?" היא מלטפת את גבי ומחייכת חיוך קטן ואופטימי."לא יודעת" אני נאנחת. אני באמת לא יודעת. "מתי הוא הלך?" אני שואלת על נייט, דיי קיוויתי שישאר. "מאוחר, הרבה אחרי שנרדמת.." היא עונה ובוהה בעיניי במבט מבין. "אוקיי, כנראה שהיה עדיף שילך" אני אומרת במעט כעס ומשפשפת את עיניי, אני חושבת שהנפיחות לא תעזוב אותן היום. "אני לא הולכת ללימודים, אין לי ראש לזה היום" אני מוסיפה והיא מהנהנת בהבנה. "תחזרי לישון קצת, את זקוקה לזה" היא אומרת במבט מודאג. "אני לא רוצה לישון, אני לא אצליח להירדם בחיים.. נשתה קפה יחד?" אני שואלת אותה בחיוך קטן. אני חייבת להעסיק את הראש שלי במשהו שהוא לא נייט. "בטח, אני ארתיח מים בינתיים" היא אומרת בשמחה. אני ניגשת למקלחת - מצחצחת את שיניי ושוטפת את פניי עם מים קרים. המראה שלי שיקף על המראה בדיוק את מה שאני מרגישה. אני מנסה להוריד מעט את הנפיחות של העיניים בעזרת הרבה מים קרים, זה עוזר קצת. מה אני אעשה עם עצמי? כמה דרמות לתקופה כ"כ קצרה? אני כבר לא עומדת בזה.. ולחשוב שהכל התחיל ממייק, שעורר בי דברים שהיו כבויים שנים.

בשעות הצהריים כולם פינו מעט את הזמן בשבילי, צפינו יחד בסרט בסלון. ג'ני ושון שוכבים מחובקים על הספה הגדולה, ואני ואליס נמרחנו כל אחת בצד אחר של הספה הקטנה יותר. אני מסננת את מייק בפעם העשירית להיום. "עוד פעם הוא?" אליס שואלת מופתעת ואני נאנחת. "לא מרפה הבחור.." היא מסננת בכעס ומסובבת את מבטה חזרה אל מסך הטלוויזיה.

צלצול הטלפון של שון קוטע את הצפייה ברגע הכי מעניין של הסרט והוא עונה לשיחה בשקט. "אה אחי, מה הולך?" הוא מדבר עם מייק אולי? אני מנסה להתרכז בסרט ופחות בשיחה של שון, כי משהו אומר לי שזה מייק. "אני אצל ג'ני אחי, אנחנו רואים סרט" הוא עונה אל האדם שנמצא מהצד השני של הטלפון וגורם לי לסובב את ראשי אליו ואל ג'ני. ג'ני מביטה בי במבט מבוהל. היא יודעת עם מי הוא מדבר. "כן אחי, היא פה איתנו" שון אומר ועכשיו ללא ספק אני יודעת שהוא מדבר עם מייק. פאק. אני וג'ני משוחחות באמצעות המבטים שאנחנו מעבירות אחת לשנייה. היא נותנת מכה קטנה לשון ומסמנת לו להשתיק לרגע אחד את הטלפון. "אל תביא אותו לפה" היא מבקשת ממנו. אני קוברת את פניי מתחת לכריות של הספה. "למה? אתם בסדר לא?" הוא שואל אותי במבט מבולבל. "בבקשה" אני מתחננת אליו ללא הסבר נוסף והוא מהנהן במבט של 'איזה משוגעות'. "נדבר אחר כך אחי טוב? אנחנו פה באמצע" הוא מנסה לסיים את השיחה. "הכל בסדר.. תודה אחי, ביי" הוא מסתכל עליי מבולבל ומנתק את השיחה. סוף סוף אני נושמת לרווחה. "בנות.. בנות.. אתן עם מוזר" הוא ממלמל וגורם לנו לפרוץ בצחוק. הוקל לי מעט, אבל אני יודעת שאצטרך להתמודד עם זה. מה אני אמורה לעשות איתו לעזאזל?