"למה את מתנהגת אלי ככה?" הוא שואל אותי תוך כדי שעיניו חודרות עמוק יותר לעיניי, זה קצת מלחיץ אותי שהוא דבוק אליי ועיניו כאילו מפשיטות אותי. אני מרגישה חשופה. מעולם, אף גבר, לא גרם לי להרגיש כ"כ חלשה. "ככה איך?" אני שואלת, מנסה כמה שיותר להגביר את הקול, אך הוא יוצא שקט. "כאילו שעשיתי לך משהו שהוא לא בסדר" הוא אומר, ובאותה השנייה אני מתעוררת וחוזרת לעצמי. אני הודפת את החזה שלו ממני. "תקשיב מייק, לא עשית לי כלום. הכל בסדר. אני פשוט מעדיפה לתפוס ממך מרחק" אני עונה לו בכנות, תוך כדי שאני נושמת סוף סוף לרווחה. "זה בגלל מה שהיה עם קרול?" הוא שואל והמבט שלו מתרכך פתאום. "כן, זה בגלל קרול, וגם בגלל מה שהיה לפני הריב עם קרול" אני מתחמקת מעיניו. הכמה דקות האלה בבריכה איתו היו הזויות, יש בינינו כל כך הרבה מתח מיני. "זה לא היה בסדר, אני לא בחורה כזו" אני מוסיפה. "אני וקרול נפרדנו" הוא אומר לפתע. אני מרימה את עיני מהרצפה ומביטה בו במבט המום. "מה? למה?" אני שואלת במצח מכווץ. "זה לא היה רציני בינינו ממילא, הבהרתי לה מההתחלה שאני לא רוצה קשר רציני. חוץ מזה היא קוץ בתחת ואני לא סובל את זה" הוא עונה בפשטות. הייתי צריכה רגע, מה זאת אומרת נפרדו? היא רצתה יותר והוא לא? מיליון שאלות עברו במוחי. "העיקר שטוב לך" אני שולפת לפתע. זה הדבר הכי טוב שיכולתי לומר? "טוב, אני צריכה לחזור" אני אומרת לפני שהוא מספיק להגיב, ומסתובבת. "אז מיה.. הכל בסדר בינינו?" הוא קורא מאחוריי בקול מעט מהסס. אני מסתובבת ורואה את החיוך המושלם שלו, הוא כ"כ יפה.. "כן, הכל בסדר" אני עונה בחיוך קטן, שמחה שהסדרנו את העניינים בינינו וחוזרת בחזרה אל הבר.
"מיה, הכל בסדר?" נייט שואל אותי, בפעם המאה הלילה. "כן נייט הכל בסדר! תפסיק לחפור לי כבר" אני רוטנת ונותנת לו מכה קטנה בכתף, הוא פולט 'איי' מזויף. "אני מת שהמשמרת תסתיים ושתספרי לי מה הקטע עם הבחור הזה. את אף פעם לא מתנהגת ככה" הוא אומר במבט חשדן וחיוך ממזרי. "נכון אני אף פעם לא מתנהגת ככה, וגם לא מתכוונת עכשיו" אני מחייכת בניצחון ומסתובבת אל הלקוחות. "מאוחר מדיי" הוא רוכן אל האוזן שלי. נייט מכיר אותי כ"כ טוב, הוא קורא אותי כמו ספר פתוח.
כשרק הכרתי אותו, זה היה בבר. הוא בעצם זה שאחראי לניהול המקום, כי הבעלים של הבר לא גר בעיר . הוא מטפל בכל התפעול של המקום וגם מתגבר בלילות בתור ברמן, בייחוד כשזה משמרות איתי. הגעתי כ"כ לחוצה לראיון עבודה בבר, הייתי חייבת את העבודה הזו. זה כסף טוב בסך הכל, וגם מבחינת השעות זה הזמן היחיד שלא מתנגש לי עם הלימודים. כשהגעתי לראיון, ראיתי מולי בחור שזוף ושרירי, גבוה עם עיניים ירוקות בהירות. 'שיט' חשבתי לעצמי, 'בטח מרוב היופי שלו אתחיל לגמגם'. מהר מאוד גיליתי שהוא בחור מקסים, סטוציונר אמיתי אבל מדהים בתור בן אדם, ובתור חבר טוב - אין אפילו מילה שתוכל לתאר אותו בצורה המושלמת.
"מיה" ג'ו קורא לי אליהם. אני ניגשת אליהם בחיוך. "אנחנו כנראה נזוז" הוא אומר. תוך כדי אני מעיפה מבט ימינה לעבר מקס ואז שמאלה לעבר מייק. "אוקיי, ממש שמחתי לראות אתכם. אתם מוזמנים תמיד" אני מחבבת אותם, מאוד. ג'ו מושיט את ידיו לחבק אותי, בעוד אני רוכנת קדימה כדי שאצליח להגיע אליו. מקס נושק לי על הלחי ומחבק אותי חיבוק חם ואוהב, ולבסוף מגיע הרגע הכי מביך. לא ידעתי איך להתנהג עם מייק, הוא כנראה שם לב לזה כי הוא זה שלקח את המושכות ביידים ועטף אותי לחיבוק. אני מרגישה שאני רועדת כשהוא עוטף אותי, אני חושבת שגם הוא בעצמו רועד. "נתראה מיה" הוא לוחש לאוזני, נושק ברכות ללחי שלי והולך אחרי הבנים. אני נשארת לעמוד ולבהות בו הולך במשך דקה ארוכה, מבולבלת לחלוטין.
YOU ARE READING
Over You
Romansaלפעמים מבלי לשים לב החיים לוקחים אותנו למקומות שמעולם לא הכרנו, השאלה היא עד כמה אנחנו מוכנים אליהם? מיה מעולם לא חשבה שתצליח אי פעם להתאהב וכשזה מגיע זה קורה ברגע הכי לא צפוי ומבלגן לה את החיים. היא לומדת מה זו אהבה ומה זו חברות אמיתית, ולבסוף גם...
