Over You

פרק 30

משחק המבטים של קמילה מתחיל לעלות לי על העצבים, למה היא לא הולכת פשוט? זרקתי הערות מרגיזות שחשבתי שיבריחו אותה, אבל היא כמו סלע, לא זזה ממקומה וממשיכה לעצבן אותי עם המבטים והחיוכים הצבועים שלה.

נייט ממשיך עם החיוכים והעיניים הנוצצות. הם צוחקים על דברים שאני בכלל לא מבינה.. ולמה הוא מתנהג איתה ככה, כאילו שהם החברים הכי טובים בעולם? עברתי מברכיו לשבת על כיסא, וכמו יויו עיניי התרוצצו בין נייט לקמילה. "אני הולכת לעשן.." הכרזתי, הרגשתי שבעוד רגע אני מתפרצת כמו הר געש, ולטובת שניהם כדאי שלא אשאר על ידם. "חכי אני אבוא איתך" נייט אמר בעיניים בורקות, מרגיש שאני במצב רוח לא מוגדר, וכנראה סוף סוף התעורר והבין שבמהלך העשר דקות האחרונות מלבד המגע שלו על הגב שלי כשישבתי על ברכיו, הוא לא התייחס אליי כלל. "אני אחזור מהר" אמרתי, רומזת לו שאני לא רוצה שיבוא איתי. הוא לא אמר דבר רק הביט בי במבט מובך, קמילה מחייכת חיוך צבוע ואני מחזירה לה אחד כזה בדיוק ויוצאת כשאני טורקת את הדלת ומקללת בקולי קולות, תוהה אם בכלל שומעים אותי עם כל המוזיקה ברקע.

יצאתי אל הדלת האחורית והרגשתי שאני חוזרת אחורה בזמן, זכרונות טובים ופחות טובים החלו לצוץ במוחי. ניסיתי לשחזר כמה מהם ונאנחתי כשהתיישבתי על המדרגה בפתח הדלת. הדלקתי סיגריה ונשמתי לרווחה מהאוויר הקר. רציתי לדעת על מה קמילה ונייט מדברים עכשיו, האם היא תמיד מגיעה ומדברת איתו על כל מיני נושאים והם צוחקים בקולי קולות מבדיחות שהן בכלל לא מצחיקות, ואם בכלל היא עדיין יושבת אצלו במשרד בנינוחות.. כאילו שהיא לא הייתה הגורם הראשי לכך שאני והוא חתכנו בפעם האחרונה לפני כמה חודשים, שנראים לפתע כמו נצח שלם.

כשחזרתי אל המשרד, הופתעתי לראות אותה עדיין יושבת, רק הפעם על השולחן לידו. הוא ישב על הכיסא מנהלים שלו בצד השולחן, כאילו תופס מרחק.. אבל זה עדיין מעצבן אותי! אין לה עבודה? מה היא באה ומתעלקת עליו פה כשאני מנסה לקבל קצת מהזמן היקר שלו? חוצפנית! "אני הולכת.. צצו לי כמה דברים לעשות" המצאתי משהו ונתתי לו את אחד מהמבטים הקרים שלי, שלא יחשוב שזה בסדר מה שמרתחש כאן. "מה? למה? איזה דברים בשעה כזו מאוחרת?" הוא שאל מבולבל והורה לי לבוא לידו. "אני לא יכולה, נדבר אח"כ כשלא תהיה עסוק כ"כ" זרקתי ויצאתי משם כמו רוח סערה, לא מתבוננת אפילו בתגובה של קמילה, שרוב הסיכויים צהלה מאושר. יצאתי החוצה ולמזלי הייתה מונית פנוייה, נכנסתי מהר והוריתי לנהג לנסוע אל הכתובת של הדירה שלי. "מה?" עניתי בקול עייף לטלפון שצלצל. "מה זה היה?" הוא שאל כועס. "זה היה אני הולכת.. אין לי עצבים לשבת שם איתך כשהיא תקועה בינינו. חשבתי שתעיף אותה עד שאחזור אבל זה נראה כאילו היא לא מתכוונת לזוז. יש לי דברים יותר טובים לעשות" דיברתי מגעיל, אני יודעת. אבל זה מגיע לו! "היית אומרת משהו.." הוא אמר ורק עיצבן אותי יותר. "אני לא צריכה לומר נייט.. זאת בדיוק הבעיה. מבחינתך הכל בסדר. עזוב לא בא לי לריב איתך הלילה. נדבר מחר" התחלתי בקרביות, ואז הורדתי את הטונים שלי ונרגעתי מעט. "אני אבוא אלייך" הוא אמר, מודיע. "לא, אני רוצה להיות לבד הלילה" אני צריכה חברה הלילה, אבל ממש לא את החברה שלו. אני רק אתעצבן יותר אם אראה אותו. "אל תכעסי עליי בייב.. אני אוהב אותך" הוא אמר בנימה מצטערת. "אני יודעת.. יעבור לי עד מחר, לילה טוב" ניתקתי לו. חשבתי דקות ארוכות עד ששלחתי למייק הודעה. אני צריכה שהוא יוציא אותי מההרגשה הזו. "מה קרה עכשיו?" הוא שאל ישר כשעניתי לשיחת הטלפון שלו. "זה אפילו לא מרגיש לו לא בסדר!" התעצבנתי, והמשכתי את השיחה בדיוק איפה שהיא נפסקה בהודעות ששלחתי לו. "הוא גבר טיפוסי, למה את כ"כ כועסת?! זה לא שקרה משהו" הוא צידד בו. "מייק!!! אתה צריך להיות בצד שלי" התעצבנתי עליו, גם כן, מצאתי למי לפנות. "את סתם מגזימה מיה, תהיי בוגרת ותדברי איתו על זה" הוא אמר בקול עייף. "איפה אתה?" שאלתי. "במיטה.. מנסה לישון" הוא אמר בקול הזה שידעתי שהוא מחייך עכשיו. זה גרם לי לחייך גם. "אני מצטערת שאני נופלת עליך.. שכחתי לרגע שהשעה מאוחרת" אמרתי מובכת. "שטויות, אני זמין בשבילך תמיד. אז ברחת לו ואת בדרך הביתה?" הוא שאל בשעשוע. "כן.." עניתי, שילמתי לנהג ויצאתי מהמונית. התיישבתי על המדרגה ליד הבניין והדלקתי סיגריה. "איך את אוהבת לעשות את זה.." הוא אמר צוחק. "נשבר לי, אני רוצה להעלים את כל הבנות האלה סביבו.. אני מתה מפחד שיקרה משהו" הודתי בקול שקט, מייק השתתק. "אם הייתי יכול להגיד לך משהו שיעודד אותך, הייתי עושה את זה. אבל  תמיד יש סיכון, כמו בכל דבר. אם את אוהבת אותו והוא אוהב אותך, את צריכה להחזיק בזה.. האמון יגיע מתישהו" הוא אמר והפתיע אותי לטובה. "ממתי אתה נהיית כזה חכם בענייני אהבה?" שאלתי מצחקקת. "מאז שהכרתי אותך" הוא אמר בשקט וגרם לי לעצום את עיניי, לא ידעתי איך להגיב. ידעתי שהוא מתכוון למשהו אחר, אבל המשפט הזה חילחל בתוכי. "מה השתתקת? נרדמת?" הוא שאל צוחק. "לא, אני מעשנת בחוץ" אמרתי ולקחתי בדיוק שאיפה עמוקה. "את תהרגי את עצמך בסוף עם הסיגריות האלה" הוא אמר בקול מצקצק. "אולי באמת" הייתי עייפה ומחר אני צריכה לקום מוקדם ללימודים ומשם לעבודה. "מייקי, אני עולה הביתה לישון. תודה על העידוד שלך! תלך לישון, סליחה על ההפרעה. לילה טוב" אמרתי והוא התמהמה מעט. "התכוונתי לזה כשאמרתי שאת יכולה לדבר איתי תמיד.. לילה טוב נסיכה" ניתקנו את השיחה ועליתי הביתה במצב רוח טיפה יותר טוב. הבנות כבר ישנו, ומה שנותר לי זה רק להיכנס להתקלח, לנקות את עצמי מהיום הזה.. וללכת לישון בידיעה שמחר יהיה טוב יותר!