Over You

פרק 24

שמונה חודשים. שמונה חודשים שאני ריקה מבפנים. מחייכת מבחוץ, ומתה מבפנים. 
בכל יום אני מייחלת שהכאב יעזוב, שאני אחזור לנשום ולחיות כמו כל אחד אחר. עד עכשיו זה לא קרה.
"הזמן מרפא את הכל" זה מה שהבנות אומרות לי בכל יום, ואני מתפללת שהזמן הזה כבר יגיע.
רק עכשיו הבנתי למה מתכוונים באהבה אמיתית, אהבה שמשאירה חותם עמוק לכל החיים.
אחרי הפרידה מנייט, התפטרתי מהבר. לא הייתי מסוגלת לראות אותו ובטח שלא לעבוד תחתיו. 
הוא לא הפסיק לרדוף אחריי, להתקשר, לשלוח הודעות - עשיתי את הבחירה שלי, והחלטתי להשאיר אותו מאחור. הייתי רואה אותו מחכה לי על יד הבית או על יד הכיתה בקולג' והייתי בורחת. ידעתי שברגע שאתקל בו אני עלולה לאבד את 'מיה החזקה', ואני לא אצליח להחליט למול עיניו שום דבר. אני יודעת שהאהבה שאני חשה כלפיו היא לא אותה אהבה שהוא חש כלפיי. הוא אוהב, אבל לא כמו שאני אוהבת. לבסוף כנראה נמאס לו, והוא הפסיק לרדוף אחריי. יותר מהכל, שנאתי את זה שאין לי את החבר הכי טוב שלי, זה היה חסר לי בכל יום כמו אוויר לנשימה. לא לדבר איתו, לא לשתף אותו ולשמוע את הדעות החכמות שלו, המצחיקות ואפילו את המעצבנות ביותר.

"מיה, בעוד חצי שעה אנחנו צריכות לצאת.. לכי תסתדרי כבר" ג'ני מבקשת ממני, או יותר נכון לומר מתחננת.
שון חוגג הלילה יום הולדת 24. "אני קמה, אני קמה.." רטנתי, והתרוממתי מהתנוחה הנעימה ששררתי בה על הספה. "מה את לובשת?" אליס הסתכלה עליי מתוסכלת. "מצידי ללבוש טרנינג" צחקתי, ומיד אחרי הצטרפה אליס למשמע הקול של ג'ני שבקע מהמקלחת "נראה אותך מעיזה ללבוש טרנינג, אני אגזור לך אותו לגזרים". חיפשתי היכן זרקתי את הסיגריות שלי, וכשמצאתי נשמתי לרווחה. הם נהיו חלק בלתי נפרד ממני, אפילו יותר ממה שהיו קודם. "לכי תקחי מהארון שלי את השמלה האדומה, היא עם שרוול ארוך, היא צמודה והיא תהיה מהממת עלייך" ניסיתי להרגיע את אליס. שרצה אל החדר שלי מקפצת ואני יצאתי אל המרפסת. מזג האוויר היה קריר מעט ואהבתי את זה. יכולתי לנשום אוויר קר וטוב. נזרקתי על הכיסא ופרסתי את רגליי על כיסא נוסף. הדלקתי את הסיגריה ועצמתי את עיניי, משתדלת שלא לשקוע במחשבות אינסופיות על נייט, ומחכה לרגע שאגיע למועדון ואוכל להשתכר כהוגן.

"לא קר לך?" קייט שאלה אותי כשנפגשנו בכניסה למועדון, לבשתי שמלה בצבע גוף, שהייתה צמודה, קצרה ועם מחשוף נדיב מקדימה. לא טרחתי לקחת ג'קט או עליונית. אהבתי את הקור החודר לעצמות, למרות שאני יודעת שאני עלולה להתקרר. "שטויות" הרמתי את כתפיי ועטפתי אותה בחיבוק ארוך. אני וקייט התקרבנו יותר במהלך החודשים האחרונים, היא הפכה להיות חלק מהיום יום שלי, בדיוק כמו אליס וג'ני. נכנסנו פנימה, כשאנחנו עוברות את הסלקטור, התהלכנו עד שלבסוף מצאנו את השולחן שהיה שמור בשבילנו. "איפה הבנים?" שאלתי את ג'ני. "בדרך.. אני לא מאמינה שאנחנו כאן לפניהם" היא צחקה. "בטח, רק מקס מסדר את השיער שלו במשך שעתיים" זרקתי בסתמיות והבנות פרצו בצחוק. "הם בכניסה" קייט מודיעה כשהיא מרימה את הראש מהטלפון שלה, אחרי ששקעה בשיחת הודעות מרתקת עם אנדרו. לאחר מספר רגעים הופיעה החבורה, כולם לבושים יפה, מחייכים וצוחקים. חייכתי ואמרתי שלום לכולם. "את רוצה לעשות לי התקף לב" מייק בחן אותי ואסף אותי לחיבוק. הוא ליטף ברכות את הירך שלי ואני העפתי את היד שלו ממני. "תפסיק" הזהרתי אותו כשפניתי אל האוזן שלו, כשמבט שלי זועף. "את לובשת את השמלה הזו ומבקשת שאני אפסיק?" הוא צוחק. "אל תהיה אידיוט, בוא לא נתחיל עם השטויות האלה הלילה בבקשה" ביקשתי ממנו והוא רק חייך והדביק לי נשיקה ארוכה על הלחי. במהלך השמונה חודשים אני אשקר אם אגיד שלא הייתי עם מייק מדי פעם, בכל פעם שהייתי מרגישה מתה מבפנים הוא היה שם. זה היה נוח.. לא דרשתי ממנו כלום בחזרה, לא זוגיות ולא אהבה. מייק כמובן מבטיח לי בכל פעם שאני האחת בשבילו, ושנועדנו להיות יחד, אך הבנות הנוספות שהוא "מועד" איתן מדי פעם מוכיחות אחרת. בכל מקרה הוא הדבר האחרון שאכפת לי ממנו. נייט עדיין צרוב לי עמוק בתוך הלב, והוא לא הולך בקרוב.