ניסיתי להשתלט על עצמי ולהירגע, אך לא הפסקתי להתייפח. כואב לי, מאוד ואני לא יודעת אפילו איך אפשר לתאר את הכאב הבלתי פוסק הזה. ידעתי, תמיד ידעתי שאסור לי לתת לאף אחד את הלב שלי. הרגשתי שהוא נמצא עכשיו אצל נייט והוא רומס אותו ושובר אותו לאלפי חלקים.
לא רציתי ללכת הביתה, לא רציתי להסביר שוב את כל הבלאגן שלי ולגרום לבנות לדאוג לי. בזמן האחרון כולם עסוקים בדרמות שלי, ונמאס לי מזה! הראש שלי כבר לא עסוק בלימודים כמו שתכננתי שיהיה, או לפחות כמו שהיה בהתחלה. המשפחה שלי רחוקה ממני, ואני לא רוצה שוב לגרום לחברות שלי לכאוב איתי. אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי והלב שלי מתפרק בתוכי, אני לא חושבת שיהיה אפשר לחבר אותו. האכזבה.. קשה יותר מהכל! הוא הבן אדם שהכי סמכתי עליו אי פעם, הגבר היחיד שחשבתי שלא משנה מה, לא יצליח לפגוע בי בצורה הזו. התחלתי להתרגל אליו בתור בן זוג, התאהבתי בו. הדבר הראשון שעשה במקום לפתור את הבעיה היה לסלק אותי ולהביא את הזונה שלו, אבל לתת לי להסביר לו שאני לא עשיתי שום דבר לא פסול, אלא להפך, ממש לא.
העיניים צורבות לי ואני פשוט מתהלכת לי בחושך בלילה, הרחוב שקט ואני יכולה לשמוע רק את הבכי והנשימות העייפות שלי. כיביתי את הטלפון שלי שלא הפסיק לצלצל, ורק רציתי שהאדמה תבלע אותי ותעלים אותי מכאן לנצח.
אחרי ששוטטתי במשך זמן מה, זמן שהרגיש כמו נצח, העיניים שלי כבר יבשו מהדמעות אך לא הפסיקו לצרוב, והכאב בלבי לא נעלם. השמש כבר הגיחה לה ואיתה הציפורים שהחלו לצייץ, הרגליים שלי הובילו אותי בסופו של דבר אל הבית שלי.
כשאני נכנסת, אני רואה את נייט יושב בפתח הכניסה כשראשו שעון על הברכיים שלו, הדמעות החלו לבצבץ להן, רק מלהביט בו במרחק קטן ממני גורם לי לרעוד. אני לא רוצה להיות קרובה אליו, אני לא יכולה לתת לו לשבור אותי לגמרי. החלטתי לנצל את זה שהוא לא מביט לכיווני ולברוח. אני כל כך עייפה, אבל אני מעדיפה ללכת מאשר להתמודד איתו עכשיו. אני מסתובבת ומגבירה את קצב הליכתי. "מיה" אני שומעת צעקה שחותכת את השקט ששורר בחוץ. זה היה הקול שלו שהדהד אליי וגרם לי להתחיל לרוץ, מבלי להביט אחורה. אחרי מספר רגעים הוא כבר עמד לפניי, עיניו עייפות ושבורות - אבל אני בטוחה שעיניי במצב גרוע יותר. הוא מסתכל עליי בכאב ואני לא מסיטה את עיניי ממנו, שיראה למה הוא גרם! "אין לי כוחות נייט, בבקשה. תניח לי!" ביקשתי בקול שקט שחשבתי שלא יצליח לבקוע ממני. "מיה.. בבקשה.."הוא מתחנן, הוא מנסה לעטוף אותי בזרועותיו, אני לא יכולה לשאת את המגע שלו! אני הודפת אותו ממני ומסובבת את ראשי, הדמעות שוב בוגדות בי, ומתחילות לזלוג אחת אחרי השנייה. "אל תגע בי, אני לא רוצה שתגע בי יותר" אני מייבבת ומרגישה שכל הגוף שלי עומד להתפורר. הקול בראש שלי התחיל לדבר איתי 'מיה תתאפסי, תרימי את ראשך ואל תתני לו לשבור אותך, אל תתני לאף אחד לשבור אותך יותר, לעולם!' "אני אסביר לך את הכל.. מיה בבקשה, אל תרחיקי אותי ממך. תדברי איתי" הוא מבקש, העיניים שלו רטובות מעט, ולרגע אני יכולה לראות את נייט, הבן אדם הכי יקר לליבי, החבר הכי טוב שלי. הרגע הזה חלף במהרה ואני מצליחה לראות רק את נייט, הגבר שאני מאוהבת בו, גבר שלא יודע מה זו אהבה לאישה אחת! גבר שלא מפסיק לפגוע בבחורות, ולא מפסיק לשבור את ליבן. תמיד ריחמתי על אותן בחורות שהיו יוצאות איתו, מתאהבות בו ואז נפגעות עד כדי הרס. אני יכולה להאשים את עצמי בלבד, אני תמיד ידעתי את זה. הייתי רואה זאת בעיניי והייתי שומעת את כל זה מנייט, הוא לעולם לא מתכנן להשאר ולהתאהב. נפלתי בפח. נפלתי למרות שבתוך תוכי ידעתי את זה, מה חשבתי לעצמי בכלל? שאני מיוחדת? שאני זו שבאמת תוכל לאפס אותו ולגרום לו לאהוב מישהי כ"כ שהוא לא ירצה יותר להביט באף אחת אחרת, שהוא לא ישקר לי כמו שהוא שיקר לכל האחרות? את נייט החבר איבדתי כבר, הייתי צריכה להישאר איתו. לפחות אז הוא לא שיקר לי ולא גרם לי לכל הכאב הנוראי הזה. "אני לא רוצה לשמוע ממך הסברים, אני בטוחה שאתה יודע טוב מאוד מה אתה עושה. קיבלת את הלב שלי ובחרת לנפץ אותו. אני כרגע מרגישה שעקרת לי את הלב. כואב לי כמו שמעולם לא כאב לי, אבל אני לא יכולה לבוא אלייך בטענות. אני עשיתי את הבחירה שלי בעצמי. כנראה שאני פגומה, דפוקה תקרא לזה איך שתרצה. אני סיימתי עם זה, אני לא אתן לאף אחד לפגוע בי יותר!" הוצאתי מליבי את הכל, היה לי קשה לומר את הדברים האלה. הבכי לא תרם ורק הקשה עליי לומר את המילים. "אני אוהב אותך מיה! אני מצטער.. אני הפגום, לא את! תפסיקי לקרוא לעצמך ככה.. הדבר האחרון שרציתי זה לגרום לך לכאב הזה. אני לא בגדתי בך! את יודעת שלא אשקר לך. ג'ואנה הייתה חלק מהחיים שלי פעם! יצאנו שנתיים ואז זה נגמר וכל אחד במקום אחר לגמרי בחייו. אני יודע שלא סיפרתי לך על זה. אבל אני מוכן לספר לך את הכל עכשיו!" הוא מעביר את אצבעותיו על פניי, מנגב את דמעותיי. הוא מצמיד את מצחו לשלי ואז מצמיד את פיו אל פי, מנסה לפסק את שפתיי ולתת ללשון שלו גישה אל הפה שלי. הטעם שלו האלוהי שלו, הריח שלו.. "אני לא יכולה יותר" אני מתנשפת, נייט נבהל ומתנתק ממני. האצבעות שלו, המגע שלו על העור שלי, העיניים הירוקות והפנים המדהימות שלו.. אני מאוהבת בו כ"כ ויודעת שזה לא יעבור לי בקרוב, אם בכלל זה יעבור. הוא יצא עם ג'ואנה הזו שנתיים, זה אומר שהוא כן היה מאוהב, הוא היה מאוהב בה, ואולי עדיין. "בבקשה נייט, אם אני אפילו מעט חשובה לך תעזוב אותי ותניח לי.." אני מתחננת ומרגישה שבעוד רגע אני קורסת על הרצפה. "בייב, את לא באמת מתכוונת לזה.."הוא מסתכל עליי בעיניים פקוחות לרווחה כשבהלה אחוזה בהן. "אני מתכוונת.." אני אומרת עם כל הקושי שכרוך בזה. "אני לא מוותר עלייך" הוא אוחז בכתפיי. "כבר ויתרת.." אני בוכה והוא מחבק אותי אליו חזק, מסרב לעזוב. למה נעלם איתה למשך שעה ולאחר מכן לא אמר לי שום דבר? למה הוא גירש אותי בידיעה שהיא תגיע? מה יצא לו מזה? "פחדתי מהרגע הזה.." אני ממלמלת מתוך הבכי. "מיה, אני לא מוותר!!" הוא אומר כשהוא מרפה ממני מעט ומסתכל לתוך עיניי, העיניים שלו רטובות. הסיפור הזה יגמר רע, אסור לנו להיות יחד. אני אמצא את עצמי בסוף שבורה ללא יכולת לתקן את עצמי אי פעם. אני חייבת להתרחק, אני חייבת לעצור את זה עכשיו. "נייט אני אוהבת אותך, ואני משחררת אותך!" אני אומרת את המשפט האחרון, ובכל הכוח שאין לי אני מכריחה את עצמי להסתובב ממנו וללכת. הוא לא הולך אחריי, אך הרגשתי את עיניו מלוות אותי, השארתי את הלב שלי אצלו, הלכתי כשאין בי כל תחושה. האמון שלי נשבר, ויחד איתו גם הלב.
כשאני נכנסת הביתה אליס וג'ני מחכות לי מודאגות. אין צורך במילים, הכל דיי ברור. שתיהן עוטות עליי, עוטפות אותי בחיבוק חזק וחם, הייתי כ"כ זקוקה לזה. הן לא עוזבות אותי לרגע, בזמן שאני בוכה ונפרדת מהחבר הכי טוב שלי ומהאהבה הקצרה ביותר אך הגדולה בחיי.
YOU ARE READING
Over You
Romansaלפעמים מבלי לשים לב החיים לוקחים אותנו למקומות שמעולם לא הכרנו, השאלה היא עד כמה אנחנו מוכנים אליהם? מיה מעולם לא חשבה שתצליח אי פעם להתאהב וכשזה מגיע זה קורה ברגע הכי לא צפוי ומבלגן לה את החיים. היא לומדת מה זו אהבה ומה זו חברות אמיתית, ולבסוף גם...
