Dance Until It Hurts [L.S] // מתורגם

NINE

ביום הבא קמתי מוקדם ומרוצה לחלוטין עם עצמי. אחרי השיעור הפרטי עם הארי אתמול הרגשתי מאוד טוב. כמו שהוא באמת הדריך אותי.

לא הספקתי לעשות את השלושים שהוא ביקש ממני, אבל הגעתי לעשרים ושתיים, שזה שבע יותר ממה שאני עושה בדרך כלל. הארי אפילו החמיא לי כמה פעמים.

היה לילה די טוב.

אבל היום היה לי שוב את השיעור הקבוצתי. שוב לאחור, שוב לא להיות באור הזרקורים, לא להיות מול הכיתה, לא להיות במרכז תשומת הלב. אבל החלק הגרוע ביותר היה מול זאין. שוב.

אמילי ואני נכנסנו לכיתה ועדיין היה די מוקדם. הארי וזאין ישבו ודיברו ביניהם, וזוג מחבריי לכיתה כבר התמתחו. הכל נראה רגוע בצורה מוזרה. ואני נהנתי מזה.

הלכתי למקום שלי מאחור והתיישבתי על הרצפה כדי למתוח ולהעיר את השרירים שלי.

אבל כמובן שהשקט לא יימשך זמן רב.

״לו, אפשר לדבר?״

הו לא.

״על מה, זאין?״

״לא דיברנו אחרי מה שקרה ביום שישי בערב.״

״על מה יש לדבר?״ - ניסיתי להעמיד פנים שאני לא זוכר.

״אנחנו... אנחנו די.... התנשקנו. זוכר?״

״התנשקנו? באמת? אה, סליחה מייט. הייתי מאוד שיכור.״

״אה. אז, אתה בעצם לא זוכר.״

״לא, אני באמת לא״ - שיקרתי.

״ובכן, בעצם באתי לכאן להזמין אותך לצאת. אולי נוכל לאכול ארוחת צהריים היום? אני באמת רוצה לדבר איתך על מה שקרה לפני שנתיים, וחשבתי שאולי אחרי יום שישי מתחשק לך אולי להתחיל לצאת איתי שוב?״

כמעט נחנקתי.

״מה?״

״זאין?״ - אמר הארי, תוך כדי הליכה למקום שהיינו בו - ״השיעור עומד להתחיל.״

״אהיה שם תוך שנייה״ - ענה זאין - ״מה אתה אומר? אתה לא מתגעגע אליי?״

״זאין! אמרתי משהו!״ - התעקש הארי.

״אהיה שם. חכה הארי!״

״אני...״ - התחלתי - ״אני מצטער. אני לא. אני לא מעוניין.״ - אמרתי.

״אבל... חשבתי...״

״זאין!״ - הארי צעק.

״לעזאזל הארי! רק תן לי לסיים את השיחה!״

הסתכלתי על הארי והוא זרק אש דרך אישוניו.

״סיימנו כאן, זאין. ביום שישי בערב, הייתי שיכור. אני מצטער, אבל לא התכוונתי לנשק אותך.״ - אמרתי בשלווה.

״לך תזדיין, לואי. אתה כל כך אנוכי. תמיד היית.״

משכתי בכתפיי.
הוא הסתובב וחזר לחזית עם הארי.