Dance Until It Hurts [L.S] // מתורגם

TWENTY THREE

חודשיים אחרי ליאם וזאין התחילו לחשוד, הארי ואני הצלחנו להרחיק את העיניים והידיים אחד מהשני, בלי לדבר במהלך השיעור, או במסדרונות או אפילו בחזרות . אם מתישהו היה לי ספק לגבי תנועה של הכוריאוגרפיה, פשוט שאלתי את אמילי והיא תפנה את השאלה להארי, כדי שלא אסתכל בעיניו.

בשלושת השבועות האחרונים למדתי למבחנים הראשונים שלי השנה, אז ביליתי הרבה יותר זמן במעונות שלי, במקום בדירה של הארי. היה קשה שלא לפספס אותו, כי קבענו שנתראה רק בשבתות. את שאר השבוע שמרתי ללימודים. אפילו לא יצאתי לאכול ארוחת צהריים עם החברים שלי, או לעשן על הגג, כלום. החלק טוב הוא שזה די עזר לאנשים החושדים סביבנו.

והבחינות שלי עברו טוב, אז זה היה הדבר הכי טוב בשבילנו לעשות.

פעלנו הרבה, התנהגנו כאילו אנחנו לא אוהבים אחד את השני מול אחרים, וזה היה ממש מתיש, רק רציתי לנשק אותו ולהחזיק לו את היד בפומבי. בימים שהיה לי שיעור פרטי אחרי החזרה של החברה תמיד אספתי את הדברים שלי ויצאתי מהחדר לכיוון חדרי ההלבשה, ברגע שידעתי בוודאות שכולם עזבו, חזרתי פנימה ונישקתי את הארי.

אז אחרי חודש של הסתרה, התגנבות ורק בילוי משותף בתוך הדירה שלו, נמאס לי.

וזה הוביל אותנו להערב.

"בייבי, אפשר לצאת?" - התיישבתי מעליו על ספת דירתו.

"לא, לו. אנחנו לא יכולים להסתכן בזה. כולם בחוץ הלילה."

"יאללה, אנחנו כאן כבר דורות.״

"לא הלילה. אולי יום שני?"

"כן אחרי שמונה עשרה שעות השיעורים שלי אני אהיה מושלם לצאת." - אמרתי בציניות.

"טוב, אתה בוחר יום."

"הלילה! קדימה שבת! בוא נעשה חיים!"

"לא, לו. מה אמרתי עכשיו?"

"אנחנו לא צריכים ללכת למקום צפוף . אני רק צריך אוויר.״

"לו. אנחנו לא נצא הערב." – אמר וניקר את שפתי - "תפסיק לחרפן."

"נמאס לי מזה." אמרתי בזמן שנעמדתי.

"ממה?" הוא הסתובב לראות אותי מתרחק.

"על אי יכולת לעשות איתך כלום!"

הלכתי לחדר השינה כשהוא לקח את הירכיים שלי והרים אותי.

"גם אני. אל תכעס עליי. אני רק מגן על שנינו."

"אתה אפילו לא יודע איך אתה מרגיש כלפיי. אני לא יודע למה אתה לוקח כל כך הרבה עבודה כדי להגן עלינו."

"אני יודע מה אני מרגיש כלפייך."

"מעולם לא שמעתי את זה."

"ו?"

חמקתי מתחת לאחיזתו.

"ואני רוצה לעזאזל לשמוע אותך אומר זה, הארי! אני תמיד אומר לך כמה אני מחבב אותך ושאני רוצה להיות איתך, לא מקבל כלום בחזרה!"