Dance Until It Hurts [L.S] // מתורגם

THIRTY ONE

אחרי שהארי ואני ארזנו הכל מהחדר הישן שלי והסברנו לאמילי מה קרה, חזרנו לדירתו.

הארי בישל קצת דגים עם ירקות ושנינו אכלנו ארוחת ערב. אף אחד מאיתנו לא מאוד דיבר הערב, אבל ידעתי שהוא יקשיב אם אני ארצה לדבר על משהו. הוא היה שם.

הארי קנה גלידה כקינוח ובאחת עשרה בלילה שכבנו שנינו על המיטה שלו. לא במצב רוח לשום דבר אחר.

השקעתי את ראשי בכרית והרגשתי שהוא מתקרב אליי. הוא כרך את זרועותיו סביב המותניים שלי ומשך את הגב שלי אל החלק הקדמי שלו, מכרבל אותי מאחור.

שילבתי את ידינו והוא ליטף את אפו בעורף צווארי . הרגשתי את הריח שלו מסביבי, ואני ידעתי שאני איכשהו מוגן.

הוא הבטיח לי שאני הולך להיות חלק מהחברה שלו, שהוא לא יאכזב אותי, שאני אצליח ושאני לא צריך תואר טיפש כדי להיות הכי טוב ולהצליח. הוא היה ההוכחה החיה לכך.

ועכשיו הוא לא היה לי רק כבן זוג, אבל גם אני התכוונתי לגור איתו. מצאתי את הבית שלי.

מוטב שאראה את חצי הכוס המלאה.

"אני הולך להישאר איתך מחר בבוקר. אני לא רוצה להשאיר אותך ככה." - הוא מלמל.

"מה? לא, אני בסדר. לך תלמד, אני אשאר ואפרוק את החפצים שלי."

"אתה בטוח?"

"כן, יש לי הרבה מה לעשות." – הסתובבתי אליו וחייכתי חרישית.

"אוקיי באני. אם אתה בטוח."

"אני בטוח." – הנהנתי בחיוך.

"אז... אנחנו גרים ביחד עכשיו." - הוא חייך.

"אנחנו כן."

"איך אתה מרגיש?"

התקרבתי והרמתי את ידי לתלתלים שלו, מסבך את אצבעותיי סביבם.

"אני מנסה להבין הכל אני מניח . אבל אני בסדר. אני באמת. אבל בזכותך. אם זה לא היה אתה עדיין הייתי בוכה על הגג הזה."

הוא ציחקק קצת.

"אתה יכול להמשיך לבכות, אם אתה צריך את זה." – אמר בדאגה.

"לא, אני ממש בסדר." – אמרתי, ממשיך לשחק בשיערו.

"מחר אתה צריך ללכת לחזרה. אני אודיע שאתה המוביל ואני אגיד לליאם שהוא כבר לא חלק מהחברה שלי."

עצמתי את עיניי ונאנחתי.

"אתה לא צריך לפטר אותו, הוא יכול פשוט לתפוס את מקומי בתור אנסמבל."

"אתה בטוח? הוא לא הפריע לך?"

"כלומר, הוא ראה הזדמנות לקבל את ההובלה ולקבל תשומת לב, הייתי עושה את אותו הדבר במקומו, אני לא מאשים אותו אני מניח."