Dance Until It Hurts [L.S] // מתורגם

TWENTY SIX

אז באותו יום, אחרי החזרה על מפצח האגוזים, עדיין לא ידעתי מה קרה עם הארי וליאם. לא ידעתי אם להארי עדיין יש מצב רוח לבשל ארוחת ערב לחברים שלי, או אפילו אם הוא רוצה שאשאר את הלילה אצלו.
הוא נראה עצבני במשך כל הזמן החזרה. אז החלטתי לשלוח לו הודעה ולשאול אותו, גם אם היינו באותו חדר.

"עדיין במצב רוח להערב, מותק?"

"כן. חכה לי בחוץ."

"בטח."

שלחתי אליו חיוך מהיר ויצאתי מהכיתה.

~~~

"אז?" -שאלתי כהיינו שנינו בתוך המכונית שלו.

"מה?"

"מה קרה עם ליאם?"

"עשיתי איתו עסקה כדי שהוא לא יעשה את זה לנו."

"איזו עסקה?"

"אמרתי לו שאם הוא יפתח את הפה הוא ייצא מהחברה שלי ושאני אגיד לכל אנשי הקשר שלי לא להעסיק אותו לעולם. בתמורה לשתיקתו הוא ביקש את תפקיד ראשי."

"לא! מה?! אתה לא יכול לתת לו!"

"אמרתי לו שאתן לו שבוע כדי להראות לי שהוא לא יגיד כלום. אם הוא יעשה את זה, אני אבחר בו." - הוא משך בכתפיו.

"הוא משחק איתך."

"אני יודע. אבל מה הייתי אמור לעשות? אני לא יכול לצאת עם סטודנט, ובכל זאת הנה אני. הם הולכים להעיף את שנינו החוצה. אמנם לא אכפת לי ממני, אבל אתה צריך לסיים השנה, באני, אני לא יכול לתת להם לבעוט אותך החוצה."

העברתי את ידי על פני כסימן לתסכול. הארי הניח את ידו על הירך שלי , מנסה להרגיע אותי.

"אוקיי, זה בסדר." - נאנחתי - " אני פשוט לא רוצה שהבלט שלך יהיה כישלון בגללו, אם הוא ביקש שהוא יכול לבקש יותר."

"גם אני חשבתי על זה. אבל אני לא יכול לעשות כלום."

"כן."

"אז עוד כמה זמן החברים שלך באים?"

"שעה וחצי."

"בסדר, לך תנקה את הדירה, אני אבשל."

"כן אדוני." – גלגלתי עיניים והוא צחק.

~~~

לאחר שניקיתי את הדירה והאוכל של הארי היה מוכן להגשה, שמענו את פעמון הדלת ורצתי לפתוח את הדלת.
נייל, אמילי וג׳ייק היו בצד השני.

"היי חברים!" - אמרתי.

"שלום ידידי, הרבה זמן לא ראיתי אותך." אמר נייל ומשך אותי לחיבוק.

"זה בגלל שהוא כל כך שפוט של החבר שלו שאין לו זמן בשבילנו." - אמילי אמרה.

"היי, די עם הקנאה שלך, אמס"