Dance Until It Hurts [L.S] // מתורגם

EIGHT

בשבת בבוקר קמתי עם הנגאובר נוראי. הכל נראה מסוחרר. היו לי כמה פלאשים ללילה לפני ותנו לי לומר, הם לא היו טובים.

הדבר האחרון שאני זוכר זה שמישהו הניח אותי על המיטה. חכו. זה היה זאין?

הו לא.

הו אלוהים אדירים.

בבקשה ספרו שלא עשיתי זאת.
אני פאקינג לא יכלתי. לא יכלתי. יכלתי?

הראש שלי כאב כמו הגיהינום וכל מה שיכולתי לחזור עליו היה לנשק את זאין?

זה באמת קרה?

פאק.
למה לואי? למה?
למה אתה חייב להיות כל כך טיפש?

פתחתי את הצ׳אטים האחרונים ושם זה היה. הודעה קולית נשלחה לאמילי בחמש בבוקר. לואי השיכור לא היה אדם אמין באמת.

כולנו שנאנו את לואי השיכור.

׳זאין פה אממממממממממסססס, אנחנו רק התנשקנו, יש לך שפתיים רכות זאיני נשק אותי שוב.׳

מצויין. זה לא יכול להיות יותר טוב.
חוץ מהתגובה של אמילי.

׳לואי, אתה אידיוט.׳

———

ביזבזתי את כל סוף השבוע נעול בחדרי, יותר מדיי מבוייש לצאת החוצה.

אמילי חזרה בליל שבת לחדר שלנו, היא צחקה עליי. מאוד חזק. טוב הגיע לי. אני אפילו התעלמתי מקיילב. הוא המשיך לשלוח לי הודעות כל ליל שישי, שבת וראשון. לא ציפיתי ממנו להתנצלות, הוא לא החבר או משהו. אבל אני קצת השארתי אותו תלותי.

ואז יום שני הגיע.
והייתי צריך לראות את זאין בשיעור בלט.
יאי.

רציתי לקבור את עצמי מתחת לשלושה מטרים של בוץ. לקחתי נשימה עמוקה לפני שנכנסתי לשיעור של הארי, לפני שראיתי את זאין.

״בוקר טוב כולם, בואו נתחיל את השיעור, הבה?״ - הארי אמר

לקחתי את העמדה שלי ליד הבר והארי התחיל לומר את הצעדים שנצטרך לחזור עליהם.

ניסיתי להתעלם ממבטיו של זאין ככל שיכולתי. זאין לא יכל להסיר ממני את עיניו במהלך כל תרגילי הבר.

דפקתי את זה בגדול.

אולי הוא חשב עכשיו שאנחנו משהו, שיש לנו סיכוי. ולעזאזל לא, זה לא הולך לקרות.