Dance Until It Hurts [L.S] // מתורגם

FIVE

אני אשמח אם יהיו יותר תגובות או הצבעות :)
תשלחו את הפאנפיק הזה לחברים שלכם.
חופש גדול שמח ומלא חוויות לכולםםםםםל

———

היום הבא היה אותו דבר. הארי מתעלם ממני, זאין מעריץ אותי, וליאם פאקינג מעצבן.

הדבר היחיד שהשתנה הוא שגב׳ הורן הלכה לכיתה והודיעה שהארי הולך לבחור ארבעה מאיתנו לשחק תפקיד במפצח האגוזים יחד עם בני חסותו הישנים שחזרו גם הם מברלין.

אבל חדשות ישנות בשבילי.

חוץ מזה, בהכרתי עם הארי, הוא לא יבחר בי. כבר איבדתי את האמון שלי בזה.

אבל כל השאר שמחו מהחדשות, כי האודישנים היו אמורים להיות בעוד שבועיים. יאי. אז כן, כולם היו נרגשים. יופי בשבילם. אני לא.

ממש התעצבנתי מכל זה. וכרגע צרחתי לתוך הכרית שלי.

״אני שונא את החיים שלי!״

״אוקיי, זה מספיק לואי. אתה צריך התערבות. אני מתקשרת לנייל.״ - אמילי אמרה מאחוריי.

״לא, אמ. תפסיקי. אני בסדר. רואה?״ - זייפתי חיוך רחב.

״החיוך הזה יותר מזויף מצבע השיער של נייל.״ - היא אמרה וצחקתי.

״מספיק הוגן. אבל בלי התערבויות בבקשה. רק, אפשר לבלות קצת? אולי הגג?״

היא בהתה בי במשך כמה שניות ואז נאנחה.

״בטח.״

חייכתי אחיה ולקחתי את הג׳קט והסיגריות שלי.

״אני אשלח הודעה לנייל בדרך.״

אמילי ואני הגענו לגג והתיישבנו באחד מכיסאות הנוח, נייל הופיע כמה דקות לאחר מכן עם שלושה המבורגרים ובירות.

אכלנו, שתינו ועישנו, ולזמן מה שכחתי מהארי סטיילס, זאין מאליק וליאם פיין.

והייתי שמח. או שזה מה שחשבתי שהייתי. או שאולי רק הייתי שיכור.

אבל זה היה ערב טוב.
הכל יותר טוב עם חברים.

״מייט.״ - נייל אמר.

״מה?״

״אתה בסדר?״

״אני לחוץ. אבל אני בסדר.״

״זה עדיין על מר. סטיילס?״

״אני לא יודע, אני מניח שפשוט הייתי בטוח מדי לגבי קבלת חוזה לאחר סיום הלימודים, אתה יודע? אבל אולי אני צריך לשחרר את זה. זה לא יקרה, לא איתו לפחות.״

״אמא שלי תמיד יכולה לך, היא תמליץ עלייך לכולם.״

״כן, אני יודע. אבל אני גם אוהב להשיג דברים בעצמי. לדעת שזכיתי בזה ושזה מגיע לי, ושמישהו ראה בי משהו.״