Dance Until It Hurts [L.S] // מתורגם

THIRTY TWO

"בוקר טוב, באני."

"בוקר טוב." – אמרתי, מרים את ראשי מהכרית ומסתכל בשעון. שבע בבוקר.

"אני הולך לאקדמיה, השארתי לך כבר משהו לארוחת בוקר. נתראה מאוחר יותר כן?"

"כן. אני אוהב אותך." – אמרתי מהמיטה ועדיין חצי ישן.

"גם אני אוהב אותך." – הוא חייך וניקר את שפתיי, לפני שיצא מחדר השינה.

שניות לאחר מכן שמעתי את קול דלת הכניסה נסגרת וידעתי שאני לגמרי לבד. שוב. עבר שבוע מאז שגורשתי וכל יום היה אותו דבר.
הארי מתעורר בחמש וחצי כדי להכין את עצמו וללכת ללמד, בזמן שאני נשארתי כאן, לא עושה כלום עד שהגיע שעת החזרות, בשש בערב.

הייתי משועמם, עייף ומעצבן. הייתי נואש לפעולה, הייתי צריך תנועה, לעשות דברים, אבל נגמרו לי הדברים לעשות ביום השני. התחלתי לעשות קצת בלט בסלון, אבל זה לא היה אותו דבר כמו שיש מורה מולך. גם עם החברים שלי לא יכולתי לספור, כי גם הם היו באקדמיה.
היחיד שלא היה שם, היה אני.

איבדתי את זה, וזה היה רק ​​בשבוע הראשון. עוד היו לי חודשיים ושלושה שבועות נוספים של בדידות לפנינו.
יאי.

כלומר, קשה לאבד את השגרה שלך. נהגתי להתעורר עם הארי, לנסוע לאקדמיה, לקחת את השיעורים שלי, להצטרף לחברים שלי לארוחת צהריים, לראות את הארי במסדרונות או במשרד שלו, ואז לעשות חזרות, ולחזור לדירה ולהתחיל מחדש. ואהבתי כל שנייה מזה. זה שימח אותי. עשיתי כל מה שרציתי, רקדתי ועשיתי מה שאהבתי. ועכשיו לא היה לי כלום מזה.

אבל החלק הגרוע ביותר היה להיות רחוק מהארי כל היום.
לעזאזל, לואי. אתה באמת תלוי, נכון?

אז לאחרונה הדבר היחיד שעשיתי היה לחכות עד שהשעון יגיע לחמש אחר הצהריים כדי שאוכל לעשות את דרכי לאקדמיה ולהתכונן לחזרה בשש.

כמו שאמרתי. משועמם.

אבל, בצד החיובי, החזרות על מפצח האגוזים היו טובות.

הארי הכריז שאני הולך להיות הנסיך, וליאם היה כועס, אבל לפחות הוא עדיין היה בתוך החברה. ניסיתי לדבר איתו, אבל הוא התעלם ממני. ולגבי ההובלה, הרגשתי איזושהי דחייה מצד שאר הקבוצה, אף אחד לא היה מאוד שמח מזה, אבל נחשו מה? לא היה אכפת לי.

הארי התחיל להראות לי את הכוריאוגרפיה הסולו שלי ולמרבה המזל זה נתן לנו קצת זמן לבד במהלך החזרות, בעוד שאחרים המשיכו לתרגל את החלקים הקבוצתיים.

אני מניח שפשוט הייתי צריך להתמקד בחלקים הבהירים, נכון?

אז כך עשיתי.
קמתי מהמיטה, שטפתי שיניים, החלפתי בגדים, אכלתי את ארוחת הבוקר המדהימה שהארי הכין לי, ניקיתי את הדירה ושטפתי כלים, התחלתי לבשל ארוחת צהריים, ובהמשך הרצתי את הרהיטים של הסלון והתחלתי מתרגל את הסולו שלי וכמה pirouettes, עד שעל השעון הופיע חמש.