Dance Until It Hurts [L.S] // מתורגם

EPILOGUE

הארי, שאר חברי החברה ואני הלכנו בתוך תיאטרון של דבלין.
הלילה היה הערב הראשון שלנו לעשות את הבלט החדש הזה שקראנו לו 'למי אכפת?'
ומכיוון שזה היה הלילה הראשון של הסיור, כולנו היינו די לחוצים. למרות שהתאמנו וחזרנו בשנה האחרונה, זה היה עצום.

אבל הייתי בטוח שאנחנו הולכים לעשות היסטוריה.

הבלט המקורי החדש הזה מספר סיפור עכשווי, משהו שלא נראה בדרך כלל באמנות כה קדומה כמו ריקוד בלט.
אנחנו מספרים את סיפורם של שני גברים שהתאהבו.
אין מנהיגה נשית. בלי פרימה בלרינה.

כן, היינו כל כך מרדנים.

והיינו ממש מרוצים מהתוצר הסופי. היינו גאים, ולא יכולנו לחכות ששאר העולם ייהנה מזה.

כולנו הסתכלנו סביב התיאטרון ביראת כבוד. זה היה מדהים. הייתה לו כל כך הרבה היסטוריה, וזה היה פשוט יפה. עדיין התקשיתי להאמין שאנחנו הולכים לרקוד על הבמה ההיא.

לא היינו באירלנד במהלך סיור מפצח האגוזים, אז זו הייתה הפעם הראשונה שלנו כאן והייתי מופתע.

איזו דרך נהדרת להתחיל את הטור. וזה לא סרקסטי הפעם.

אחרי שהסתכלנו מסביב והוכחנו את רצפת הבמה, עוד היו לנו שלוש שעות לפני ההופעה, זמן שהיינו צריכים להכין את עצמנו. אז, כולנו פנינו אל חדרי ההלבשה מתחת לבמה.

הארי ואני הלכנו לחדר ההלבשה המשותף שלנו, כי כמובן היינו חולקים אחד, ושנינו התחלנו להוציא את החפצים שלנו, מרוכזים מאוד בהכנות.

בזווית העין ראיתי את הארי מתיישב והעביר את ידיו על פניו, הוא היה מתוסכל.

"מה זה?" - שאלתי.

"שום דבר." - הוא נאנח.

"האם הארי סטיילס האחד והיחיד לחוץ?" -הקנטתי.

"בבקשה אל תצחק." - הוא אמר.

בסדר. אז הוא לחוץ.

"היי." – קמתי מכיסאי וכרעתי לידו - "מה לא בסדר?"

"אני בסדר, לו."

הרמתי לעברו גבה.

"אני לא קונה את זה."

"רק תן לי לטפל בזה לבד."

"קודם כל תגיד לי מה זה אומר."

"אני מפחד." - הוא שחרר.

מה.

"למה?"

"לואי, זו הפעם הראשונה שאני הולך לרקוד מול אנשים אחרי שלוש שנים."

"זה בסדר." – אמרתי ברוגע.

לא, זה לא! אני לא רוקד כמו קודם כי הפסקתי לשנתיים שלמות, אני לא יכול לעשות כלום כמו פעם, אני יודע את זה! הם לא ראו אותי רוקד כל כך הרבה זמן, והם מצפים לזה. ואני יודע שהם הולכים להגיד שאני כישלון או שאני זקן ולא מתאים, או כל בולשיט אחר. ואני לא יכול להתמודד עם זה."