תומאס
אחרי שניתקתי את השיחת הטלפון עם אבי הייתי עצבני.
לא רק עצבני אלא גם מתוסכל.
הוא אף פעם לא הקשיב לי.
הוא תמיד עושה רק את מה שהוא רואה לנכון גם אם זו הבחירה השגויה.
אני סגן המנהל בחברת הנדל״ן העולמית והמצליחה של אבי.
הוא נותן בי אמון וסומך עלי, אבל הוא אף פעם לא מקשיב לעצותיי כסגנו.
בעוד כמה שבועות אני מתכוון לרשת את מקומו ולהחליפו בתפקיד, אז הוא רוצה שהכל יהיה מושלם כאשר יעזוב.
אבי כבר לא צעיר כפי שהיה ולאחר שנים של שכנועים מצד אמי ומהרופא שלו שיפסיק לעבוד, סוף כל סוף אבי החליט לפרוש.
מאז הוא תמיד לחוץ וכל בעיה קטנה שצצה הופכת לגדולה ביותר.
תמיד לקחתי את העבודה ברצינות. למרות שהיה לנו די והותר כסף כדי לא לעבוד לעולם תמיד להוריי היה חשוב שאעריך כסף וארכוש מוסר עבודה.
בעודי ילד אבי נהג לקחת אותי איתו לעבודה בכל הזדמנות.
אני ואימי היינו מצטרפים אליו לנסיעות בקרבת מקום, למרות שאימי לרוב לא לקחה בהם חלק.
כאשר הגדיל את החברה והפך אותה לבין לאומית נאלץ לטוס הרבה ונעדר מהבית.
אך בחופשים מהלימודים ובכל זמן שהיה לקח אותי איתו ברחבי העולם.
כאשר הייתי בן 18 אבי החל לצרף אותי לישיבות צוות ולפגישות בחברה.
נחשפתי למידע הרגיש ביותר של החברה ועזרתי לאבי בעבודה הניהולית.
הוא לקח אותי לאירועים החשובים שבהם היו אנשי החברה הגובה, אנשי העסקים והנדלן החשובים והמוכרים ביותר והציג אותי בפניהם.
