תומאס
ביום שלמחרת יצאנו מהבית כפי שעשינו בפעמים הקודמות והתקדמנו אל הרכב שהיה בחניה.
בנסיעה, שמתי לה שאנה פחות לחוצה משהייתה כאשר נסענו אל ראיון העבודה אתמול.
אולי בגלל שהיא כבר עברה אותו והתקבלה או אולי בגלל שהיא העבירה יום אחד במשרד וראתה פחות או יותר איך הכל מתנהל.
בכל מקרה הדבר היחידי שהיה לי חשוב כרגע זה לראות אותה מאושרת, לא משנה לי הסיבה לכך.
טוב אולי קצת משנה, כי אני רציתי לגרום לה להיות שמחה ומאושרת תמיד כך שאני אעשה כל מה שיידרש כדי שזה אכן יקרה.
~
בדיוק כמו אתמול, אנה התלהבה מהארכיטקטורה של בניין המשרדים כאילו ראתה אותו בפעם הראשונה.
ואם להיות כנה, אני לגמרי מבין אותה.
הבניין הזה מדהים.
החלל מרווח ויש המון חלונות, עיצוב שמאפשר לנו לראות דרכם את כל ניו יורק מלמעלה.
דאגנו שלכל עובד יהיה את הפינה שלו ומספיק מקום כדי לעבוד ולהרגיש בנוח.
עם זאת, השתדלנו למקם את כל העובדים יחד באותו החלל כדי לייצר אווירה של משפחה ואחדות, וזה אכן עבד.
אחד הדברים שהכי בלטו מבחינת החברה שלנו הוא רווחת העובדים.
האנשים שעבדו בחברה שלנו, לא משנה באיזו מדינה הם היו או מי היה המנהל באותו האזור, הם תמיד קיבלו יחס אישי.
