תומאס
כשאני מתעורר בבוקר, אני שוכב על הספה שבסלון בקומה התחתונה ואנה ישנה בין זרועותיי.
עברו כמעט חודשיים מאז שאנה עברה לגור בביתי ועברו שלושה שבועות מאז שאנה הסכימה להיות בת זוגתי, החברה שלי.
אנחנו ישנים יחד בכל לילה בשלושה שבועות האחרונים אבל אך ורק בספה שבסלון.
אנה מתקדמת יפה ואני לא רוצה להאיץ בה.
עוד לא עשינו שום דבר אבל אני לא ממהר כלל.
אני נותן לה את הזמן שלה ואנחנו מתקדמים בקצב שלה.
אני רוצה שהיא תצבור ביטחון ותמצא את הדרך שלה.
אני לא ממהר בכלל ומבחינתי רק לנשק אותה למשך כל שארית חיינו.
היום הוא יום מיוחד מבחינתנו מפני שהיום אנחנו הולכים למכון האיגרוף בפעם הראשונה.
לפני שלושה שבועות אנה ואני שוחחנו על ההצעה שלי שהיא תלמד הגנה עצמית.
לאחר ששוחחנו, הגענו להחלטה משותפת שאני אהיה זה שאאמן אותה.
אנה לא מסתדרת עם מגע של אנשים בכללי ובעיקר של גברים.
למרות שהצעתי לה שאחת מהנשים שמתאמנות איתנו תלמד אותה, היא מיהרה להחליט וביקשה שאני אהיה זה שאאמן אותה.
למרות שאימנתי נשים שהגיעו במצב דומה לשל אנה, אני עדיין חושש.
כוחה של אנה לא משתווה לשלי וכך גם פחדיה.
בכל הסיטואציות והאינטראקציות שהיו לאנה ולי, תמיד השתדלתי להיות עדין.
באף אחת מהאינטראקציות הקודמות שלנו לא הצטרכתי להיות אגרסיבי או כוחני אפילו במעט.
