אנה
אני מסתכלת על הגבר שעומד למולי.
לפי הבנתי הגבר הזה הוא אביו של גאווין.
לא שקשה להבין את זה.
גם אם לא היו אומרים לי לפני את פרט המידע הזה הייתי מבינה את זה בתוך שניה.
הם דומים מאוד.
אבל הגבר הזה נראה בהלם.
אני לא כל כך מבינה מה הסיבה אבל אני חשה אי נוחות שהולכת ומתגברת בכל רגע שעובר.
הוא הפיל את מה שהיה בידיו לפני שתי דקות בערך, אבל הוא לא זז כדי להרים את מה שנפל מדיו או לא זז כלל.
הוא פשוט עומד מולי ומביט בי.
בשלב הזה כולם מסתכלים עליי ואני חשה אי נעימות שגורמת לי לרצון לברוח.
אני מהדקת את אחיזת בכף ידו של תומאס ומוחצת אותו.
תומאס לוחץ על ידי בחזרה.
״היי פיל, גבר, מה קורה? אתה בסדר?״
הישועה הגיעה סוף כל סוף מישהו פוצה את פיו לאחר המפגן המביך והמוזר שקרה כאן.
אני רוצה לקוות שמה שקרה כאן לא קשור אליי כלל ונקלעתי לסיטואציה במקרה.
אולי הוא בכלל לא הסתכל עליי.
אולי הוא סתם בהה בחלל מאחוריי או בתומאס שלצידי.
״פילי, אני חושב שכדאי שתשב לרגע אתה נראה לי קצת חיוור״.
