אנה
הראיון עבר טוב. אני חושבת.
המילים החמות והעידוד של תואמס עזרו לי יותר ממה שאני יכולה להסביר במילים.
הוא מאמין בי.
אף אחד לא האמין בי עד היום חוץ מעצמי.
אבל הוא כאן, ואני מרגישה שיש לי מישהו לסמוך עליו.
ואם לומר את האמת, מסתבר שאני סתם נלחצתי.
גאווין התגלה כבחור נפלא.
הוא ערך את ראיון העבודה בצורה ישרה והוגנת ולא שפט אותי על פי עברי או על פי מקום מגוריי.
יותר נכון להגיד על פי מקום מגוריי הזמני.
הוא דיבר והתנהג בצורה מקצועית,
והתייחס אך ורק לכישוריי ולנכונות שלי לעבוד בחברה.
אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו.
גם בגלל העובדה שגאווין באמת היה נחמד וגם מפני שסיימתי עם ראיון העבודה הזה והלחץ שנלווה אליו.
כאשר אנחנו מסיימים את ראיון העבודה גאווין מודיע לי שהתקבלתי לתפקיד ומוסיף שהוא שמח שנמצאתי מתאימה לתפקיד ושאל אם אני אוכל להתחיל לעבוד בחברה כבר בימים הקרובים ולא לחכות לתחילת החודש הבא.
אני עונה בחיוב ולאחר מכן אנחנו לוחצים ידיים ונפרדים לשלום.
אני יוצאת מדלת משרדו של גאווין כדי למצוא את תומאס ולספר לו שגאווין אכן קיבל אותי לעבודה.
אני לא יודעת אם אני יותר מתרגשת או יותר חוששת מכל הדבר הזה,
אבל אחרי כל העידוד של תומאס, אני יודעת שהוא יהיה לצידי ויעזור לי,
כך שנדמה לי שההתרגשות עולה על החששות שלי.
