אנה
למה עשית את זה טיפשה אחת? מה חשבת לעצמך? את לא מכירה אותו? ממתי את כזו נזקקת לעזרה שאין לך בושה ללון בבית של מישהו אחר?
את לא טיפשה אני מזכירה לעצמי.
את רק צריכה לעבוד כדי להרוויח קצת כסף כדי להשתקם ולקחת את מקום המגורים הזמני הזה, לזמן הממש קצוב הזה (אם יורשה לי לציין) עד שאוכל לעמוד על הרגליים ואז אעזוב את הבחור ששמו תומאס ואת ביתו לנפשו.
הדבר השני שחשבתי עליו מייד אחרי המחשבות האלה היה שהוא לא ימצא אותי.
אף פעם.
אף אחד מהם לא ימצא אותי לעולם.
גם אם אצטרך לגור בתעלה מפחידה וחשוכה לגמרי, אעשה את זה כדי לוודא שלעולם לא ימצאו אותי.
זה הדבר הכי חשוב שהיה לי, ודאגתי לזה בשנים האחרונות.
הסתכלתי על תומאס ועלתה במוחי המחשבה על איך יהיה המגורים הזמניים שלנו יחד.
מה יהיו הגבולות שלנו.
מי יקנה את האוכל יבשל וינקה את הבית הזה במסגרת המגורים המשותפים שלנו , אך מהר מאוד ויתרתי על המחשבות האלה.
(למען הסר ספק, הייתי עושה את כל הדברים האלה כדי להחזיר לו אפילו בקצת על השהות שלי כאן וכתודה על העזרה שנותן לי).
הייתי עייפה מאוד, לא, הייתי מותשת לגמרי.
עבר עלי יום ארוך מהרגיל מפחיד ומסובך אפילו יותר משאני יכול לעכל ברגע זה, והאמת שגם לא רציתי.
המון דברים שלא רציתי לעכל
והמון דברים שיכלתי להשאיר גם לבוקר.
