אנה
כשהתעוררתי הבוקר, מכורבלת בין זרועותיו של תומאס בזמן שהוא מצמיד אותי אל גופו החם.
זרועותיו היו כרוכות מסביב למותני וראשי נח על חזהו הרחב.
התעוררתי עם כאב בטן נוראי והייתי צריכה ללכת לשירותים.
בכל זאת, לא משנה כמה רציתי להישאר בין זרועותיו רק עוד כמה רגעים, כנראה שלפוחית השתן שלי לא חשבה את אותו הדבר כמוני.
ניסיתי להשתחרר מהין זרועותיי של תומאס ללא הצלחה.
ידיו היו גדולות והשרירים שלו היו כבדים.
כנראה הערתי אותו משנתו בזמן שניסיתי להרים את אחת הזרועות שלו שהייתה כרוכה מסביב למותני מפני שהרגשתי את ידיו מהדקות את אחיזתן של חיבוק הדוב.
הרמתי את ראשי שנח על החזה שלו כדי לראות למה הוא לא משחרר אותי כדי שאלך לנוחיות.
כשהסתובבתי ראיתי שעינו עצומות אבל על פניו מתנוסס חיוך מתוק שהוא מנסה להסתיר.
״תומאס״
אמרתי בקול צרוד משינה בזמן שתומאס לא השיב לי תגובה.
לא רציתי להעיר אותו או להפריע לו כאשר אני קמה.
רציתי רק ללכת לשירותים ולחזור לנוח בין זרועותיו, אל תוך חיבוק הדוב המוחץ והאוהב שלו כמה שיותר מהר.
״תומאס״
ניסיתי עוד פעם בקול הכי שקט ונעים שהצלחתי לגייס למרות הלחץ ששלפוחית השתן שלי הפעילה על בטני.
