עולם החוטים של העולמות

שמש- איך קרה שנפלתי מהשמיים (חלק ג')

פרק 1

ישבתי על קרקע היער, אש החיים שלי מלחכת באיטיות כמה זרדים יבשים שנחו שם. היא טיפסה ברעבתנות על העצים מסביב, הופכת אותם לשחורים ושרופים. במאמץ קטן מנעתי ממנה להתפשט, מחזירה אותה אלי. חשבתי על על מה שעברתי, והרגשתי עייפה כל כך. הסתכלתי למעלה אל השמיים זרועי הכוכבים ואל הירח, וחשבתי כמה אני רוצה לחזור לשמש, ולהרגיש שוב את חומה. אם מישהו היה אומר לי בבוקר שבסוף היום אמצע את עצמי באחד העולמות, לא הייתי מאמינה לו. אבל עכשיו... עכשיו כל מה שרציתי היה לישון. הרגשתי באש החיים שלי דואכת ומתכווצת ללהבה קטנה, ואז הגיעה החשכה.התעוררתי בזריחה, לקול הציפורים. אף פעם לא שמעתי קול כזה. לאשנים יש שפה שנקראת אשית, אבל המילים בה נשמעות כמו אש מתפצפצת או כמו קול תסיסה. שפת בני האדם היתה שונה כל כך, אבל גם הרבה יותר מגוונת. לפתע נזכרתי בבהלה שעדיין לא עטיתי את התחפושת. מיד התחלתי בתהליך: קודם עטפתי את גופי באש מוחשית יותר בצבע גוף, ואז התחלתי לעצב אותו. שתי ידיים ארוכות שמסתיימות בחמש אצבעות בכל אחת; שתי רגליים ארוכות למטה; צוואר וראש עגול למעלה. עיצבתי על הראש את הפנים, ועל הראש למעלה שלחתי להבות דקות שיהיו השיער. הוספתי בגדים, והתחפושת היתה מוכנה. קיוויתי שהיא בסדר, מפני שאף פעם לא ראיתי בן אדם לפני. אבל כבר עשיתי את זה פעמים רבות בכיתה, ובכל אחת מהפעמים הצטיינתי. המורה אפילו החליט להתקדם איתי לצורות יותר קטנות אך קשות: חיות, ואפילו כמה חפצים דוממים.נגעתי בידי העטופה באש הקשיחה בגזע עץ, מרגישה את מרקמו המחוספס על 'עורי'.לפתע שמעתי רעש של ענף נשבר מאחורי. הסתובבתי במהירות וראיתי דמות מתקרבת אלי מהצללים."מי שם?", הדמות שאלה. נשארתי עומדת קפואה במקומי, מסתכלת על הדמות בפה פאור. נער צעיר מחזיק חרב התקדם לכיווני מצללי היער, בצעדים מהוססים. נשארתי לעמוד כך, צופה בו מתקרב אלי עד שהוא הצליח לראות אותי בבירור, ואז הוא נעצר."מי את?" הוא שאל בלחש. המשכתי לעמוד מולו בפה פעור. אף פעם לא ראיתי בן אדם קודם, וממש פחדתי. אבל גם נדהמתי, הוא היה שונה כל כך ממה שדמיינתי, ואם זאת נכון. יצאתי מקפאוני, והעברתי את מבטי ממנו לחרב שהחזיק בידו, חודה מכוון אל הקרקע. הלכתי שתי צעדים מהוססים אחורה, וניסחתי במוחי שאלה."אתה מאחת מהממלכות החיצוניות? חשבתי שאסור לכם לצאת מגבולות הממלכה". הוא סרק אותי במבט קשוח, מתלבט כנראה כמה לחשוף. לבסוף הוא אמר: "נכון. אבל אני אוהב לפעמים להתגנב החוצה ולהתאמן", הוא החווה בראשו לחרב שהחזיק."אז הממלכה שלך היא הממלכה הכי קרובה? תוכל להוביל אותי לשם?" שאלתי כשחיוך רחב על פני וקפצתי בהתרגשות. פתאום נזכרתי במושג 'נימוסים', ומיהרתי להציג את עצמי. "שלום לך," אמרתי תוך כדי שקדתי את קידת השלום, "אני..." חשבתי במהירות על שם. קוראים לי להב, אבל חברי לפעמים קוראים לי לב. וזה נתן לי רעיון. "אני ליבי. הלכתי לאיבוד, ואני אשמח מאוד לקבל את עזרתך. בבקשה," הוספתי אחרי שהוא המשיך לבחון אותי במבט חשדני. לא נראה שהוא התרצה, אבל הוא הסתובב והחווה בידו שאעקוב אחריו. עקבתי אחריו בדילוגים, מתרגשת שפגשתי סוף סוף בן אדם אמיתי. אתם מבינים, זהו בעצם חלומו של כל אשני... ואני כנראה האשנית הראשונה שהגשימה את החלום הזה.בן האדם עצר בפתאומיות, הסתובב ותפס בידי, מונע ממני להמשיך לדלג. "תצטרכי לשמור על שקט אם תרצי לחדור אל ממלכת לוטאר. כפי שכנראה שמעת, כל אחת מהממלכות החיצוניות בנויה כמו מבצר, במיוחד לוטאר, למרות שעד עכשיו לא ראיתי אף ממלכה אחרת."