מצאתי את עצמי ביער, אבודה. זה לא שינה לי. העיקר שלא ימצאו אותי- אחרת... לא רציתי לחשוב מה יקרה.
טיפסתי על עץ והתיישבתי על ענף. נאנחתי. ממש לא רציתי שדברים יגיעו לכדי כך, אבל לא היתה לי ברירה אלא לברוח אחרי שרייצ'ל חשפה את זהותי.
"פרסי?", שמעתי קול מלמטה. הצצתי מעבר לענף, וראיתי את הנער הדיכאוני ההוא- ניקו.
הוא ישב על אבן מתחת לעץ והסתכל למעלה, לכיווני. "מה אתה עושה כאן?"
"הממ..." היססתי, מצחי החל להתכסות אגלי זיעה. "מה אתה עושה כאן?", החזרתי לו בשאלה.
מבטו לא זז ממני. "מחפש את ויל", ענה.
"ביער?", שאלתי בתמיהה. ניקו משך בכתפיו, עדיין מצפה לתשובה.
אחרי שתי דקות בערך שנשארנו כך נשמעו ביער צעדי ריצה, וכעבור דקה הופיעה מתחת לעץ אנבת'.
"המ, פרסי- או מי שלא תהיה, או תהיי. רייצ'ל ציירה את פרסי ליד... הילדה ההיא. חשבתי שתרצה- או תרצי- לדעת". היא נשמעה מעט מובכת, והחלטתי בכל זאת לרדת אליה מהעץ.
"אוקי. יכול להיות שרייצ'ל ציירה עוד משהו שיעזור לי? בטוח שמי שהיא ציירה ליד- הילדה ההיא, הוא פרסי?"
"כן, אני בטוחה" ענתה אנבת' והחלה לפלס את דרכה ביער בחזרה אל חדר האוכל. הלכתי אחריה. אולי רייצ'ל ציירה דבר חשוב נוסף, שיעזור לנו למצוא את פרסי האמיתי. השארנו את ניקו מתחת לעץ, והגענו אל חדר האוכל.
רייצ'ל עדיין ציירה, וכמו דבריה של אנבת', ליד הילדה ההיא- שהיתה בעצם אני, או לפחות איך שנראיתי לפני שנכנסתי אל פרסי- נוספה דמות שניה. היא בהחלט נראתה כמו פרסי- אותו שיער שחור, אותם עיניים בצבע ירוק-ים, אותם תווי פנים.
רייצ'ל עבדה על ציור דמות נוספת בצידה השני של הילדה. גם הוא היה ילד, שערו השחור והחלק מוחלק לאחור ובמקום חולצה ומכנסיים רגילים שכל ילד בגילו אמור ללבוש, לבש חליפה שחורה רשמית עם עניבה. (למבינים בלבד- אני בכוונה לא אומרת את צבע העיניים כי זה זמן ניטרלי).
האמת שהיה משהו מוכר בילד הזה. עורו היה חיוור מאוד, פניו אדישות ושמו עמד על קצה לשוני...
"ארטמיס!" קראתי לפתע. רייצ'ל המשיכה לצייר, אך אנבת' הסתכלה עלי בבלבול.
"הממ... מה? ארטמיס? הציידות שלה לא נראו כאן הרבה זמן, אבל איך היא קשורה?"
נענעתי בראשי לשלילה. "לא, לא- ארטמיס פאול!" הצבעתי על הנער שעמד במקביל לפרסי בציור של רייצ'ל. אנבת' קימטה את מצחה. "ככה קוראים לו...? אבל ארטמיס זה שם של בת! היא אלת הצייד!"
הפעם הנהנתי. "כן, נכון, אני יודעת. הוא קרוי על שמה. ועכשיו," פניתי אל רייצ'ל, "מה ארטמיס קשור לזה?".
YOU ARE READING
עולם החוטים של העולמות
Fantasyאור. אור לבן. ומתוך האור נוצרות בועות מבריקות ומרחפות בחלל. לפתע בועה אחת מתפוצצת, ונוצר חוט אור קטן. החוט נמתח ונמתח עד האופק, ומתחיל לגדול ולקבל צבע. וכך נוצרים עוד חוטים, עד שהחלל הלבן מתמלא בהם. כל חוט הוא עולם שלם. אני אכתוב כאן כל מיני הת...
